בסקירה שפורסמה לאחרונה עולה, כי מדידה של ריכוז בילירובין חופשי בפלסמה, ביילודים עם היפרבילירובינמיה, משפרת את הערכת הסיכון לפגיעה נוירולוגית.

בסקירה של דיווחים קליניים ומעבדתיים שהתפרסמו לגבי הנושא, ביקשו החוקרים להעריך את הרגישות והסגוליות של ריכוז הבילירובין הכולל (TSB) ושל ריכוז הבילירובין החופשי (Bf), כמנבאים של סיכון לטוקסיות של בילירובין ושל קרניקטרוס.

בנוסף, החוקרים סקרו ספרות רפואית בנושא, בכדי להגדיר עקרונות כלליים למנגנון הביולוגי שמוביל לפגיעה נוירולוגית של בילירובין.

החוקרים מדווחים, כי לא נמצא מידע מדויק מספיק בשביל לציין ערכים של רגישות וסגוליות של TSB או של Bf לפגיעה נוירולוגית של בילירובין. עם זאת, ישנן מספיק עדויות בכדי להצביע על כך שבדיקת ה- Bf עדיפה על בדיקת ה- TSB, בהערכה של הסיכון לפגיעה נוירולוגית ביילודים הסובלים מהיפרבילירובינמיה חמורה.

לפי החוקרים, ממצאי הסקירה מדגישים את החשיבות שיש לבדיקה של Bf, בהערכה של הסיכון לפגיעה נוירולוגית ביילודים עם היפרבילירובינמיה. החוקרים מקווים, שמחקרים נוספים לגבי Bf ו- TSB וכן שימוש בטכניקות חדישות יותר לבדיקה שלהם, ישפרו את היכולת של הרופאים להעריך את הסיכון לפגיעה נוירולוגית ביילודים.

PEDIATRICS Vol. 117 No. 2 February 2006, pp. 474-485

הערות עורך:

אנחנו עדיין חושבים כי רמות בילירובין גבוהות אינן מועילות לפחות מבחינה של פגיעה מוחית. עדיין לא ברור מאיזו רמה הבילירובין טוקסי ובאיזה גילאים.