שני מחקרים חדשים שהיו מיועדים להתפרסם במהלך כנס ה-AHA-QCOR (American Heart Association Quality of Care and Outcomes Research) בבולטימור, שבוטל לאור ההתפרעויות האחרונות באזור, מדגימים את התוצאות הקליניות הגרועות לאחר השתלת LVAD (Left Ventricular Assist Device) בחולים עם אי-ספיקת לב וחשיבות דיונים בין המטופלים והחולים בנוגע לסיכונים והתועלת של טיפול זה.

במחקר הראשון נכללו 164 חולים בהם הושתל LVAD כטיפול יעד או כטיפול גשר להשתלת לב, כאשר בשליש מהחולים תועדו תוצאות קליניות גרועות, שהוגדרו כתמותה, אירוע מוחי, אשפוזים חוזרים עקב אי-ספיקת לב, או ירידה באיכות החיים, לאחר שנה אחת.

שיעורי ההישרדות עם LVAD בחולי אי-ספיקת לב ועומדים על 80% לאחר שנה אחת. למרות שהישרדות היא לרוב התוצא החשוב ביותר עבור החולים והרופאים הבוחרים בטיפולים הבוחרים בטיפול פולשני העשוי להאריך את תוחלת החיים, טיפולים אלו לרוב כרוכים בסיכון גבוה למספר סיבוכים, הכוללים תמותה או פגיעה חמורה באיכות החיים.

מבין 58 החולים עם תוצאים ירודים, 64% הלכו לעולמם לאחר שנה אחת, 29% דיווחו על ירידה באיכות החיים, 5.2% שבו לאשפוז לפחות פעמיים בשל אי-ספיקת לב ו-1.7% אובחנו עם אירוע מוחי עם מוגבלות. שמונה מהחולים שהלכו לעולמם בשנה הראשונה פיתחו סיבוך נוסף. בחולים שטופלו ב-LVAD כטיפול יעד תועדה שכיחות גבוהה יותר משמעותית של תוצאות קליניות גרועות לאחר שנה אחת, בהשוואה לאלו שקיבלו טיפול כגשר עד להשתלה (46.4% לעומת 23.6%, p=0.01).

במחקר אחר בחנו חוקרים את הנתונים ממאגר INTERMACS להערכת הסיכונים האפשריים של ירידה קוגניטיבית בחולים לאחר השתלת LVAD. מדגם המחקר כלל 1,151 מושתלי LVAD עם 12 חודשי מעקב.

בסיכומו של דבר , 29% מהחולים אובחנו עם ירידה משמעותית בתפקוד הקוגניטיבי כפי שנקבע לפי מבחן TBT (Trailmarking B Test), מדד תקף  העשוי לזהות אירועים מוחיים תת-קליניים. בחולים מבוגרים יותר, אלו עם מחלת כליות כרונית, אלו עם אי-ספיקת לב חמורה יותר בתחילת המחקר ואלו עם מדדי TBT טובים יותר בתחילת המחקר תועד סיכוי גבוה יותר להידרדרות קוגניטיבית לאחר 12 חודשים.

החוקרים מדווחים כי השיעור היה די גבוה, עם היארעות מצטברת של הידרדרות קוגניטיבית של כמעט 30% במהלך השנה הראשונה לאחר השתלת LVAD.

מתוך כנס ה- AHA-QCOR

לידיעה במדסקייפ