בקרב מבוגרים ללא מחלת עורקים כלילית, מתן טיפול באספירין כמניעה ראשונית מלווה בסיכון גבוה יותר לדימום מג’ורי, בהשוואה לתועלת משנית להפחתת הסיכון לאוטם לבבי, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת JACC: Advances.
החוקרים בחנו את הנתונים מ-16 מחקרים אקראיים ומבוקרים להערכת הטיפול באספירין (לפחות במינון של 75 מ”ג אחת ליומיים) ב-171,215 משתתפים ללא מחלת עורקים כלילית טרשתית והיו במעקב לאורך לפחות שנה אחת (גיל חציוני של 64 שנים; 46% נשים). המחקרים כללו השוואת אספירין מול פלסבו או ללא אספירין במבוגרים ללא גורמי סיכון למחלה כלילית טרשתית. הם העריכו את הסיכון היחסי והאבסולוטי לתוצאות קרדיווסקולאריות, דימום מג’ורי ותמותה לאורך חמש שנים, תוך חישוב ההבדל האבסולוטי בסיכון.
בהשוואה לביקורות, טיפול באספירין הפחית את הסיכון לאוטם לבבי בהיקף של 15% (סיכון יחסי של 0.85, רווח בר-סמך 95% של 0.77-0.95),אך לווה בעליה של 48% בסיכון לדימום מג’ורי (סיכון יחסי של 1.48, רווח בר-סמך 95% של 1.32-1.66). הטיפול באספירין לא הפחית את הסיכון לתמותה.
טיפול בסטטינים לווה בסיכון מופחת לאירועי דמם ולאוטם לבבי; כאשר הסיכון לדימום ולאוטם לבבי היה פרופורציונאלי לסיכון למחלה כלילית טרשתית.
בנוסף, החוקרים מדווחים כי לכל 10,000 מבוגרים, הטיפול באספירין הפחית את הסיכון לאוטם לבבי והעלה את הסיכון לדימום מג’ורי באופן פרופורציונאלי לסיכון למחלה כלילית טרשתית.
החוקרים כותבים כי לאספירין חלק מרכזי במניעה שניונית של מחלה כלילית טרשתית. עם זאת, ממצאי המחקר הנוכחי מעידים כי המאזן בין הסיכון והתועלת של הטיפול התרופתי עשוי להצביע על סיכון מוגבר לנזק עם טיפול באספירין כמניעה ראשונית. מעבר לשינויי אורחות חיים, הפסקת עישון, פעילות גופנית וטיפול מונע בסטטינים, לטיפול באספירין חשיבות מוגבלת בחולים ללא מחלת עורקים כלילית.
יש לציין כי לחוקרים לא היו נתונים זמינים ברמת המטופל והם מציינים כי מטה-אנליזה ברמת הפרט עשויה לאשר את הממצאים. יתרה מזאת, מאחר וישנה אי-ודאות באשר לחשיבות אספירין בחולים צעירים יותר בסיכון אבסולוטי גבוה, ייתכן וניתוח המתמקד במבוגרים צעירים יסייע בהבנה טובה יותר של מקומו של הטיפול התרופתי באוכלוסייה זו.
JACC: Advances, Jan 2023
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!