במאמר שפורסם בכתב העת The American Journal of Cardiology מדווחים צוות חוקרים מישראל, בראשות פרופ’ אלון בר-ששת מבית החולים בלינסון, על תוצאות מחקר חדש מהן עולה כי להשתלת ICD (או Implantable Cardioverter Defibrillator) תועלת יחסית מוגבלת למניעה ראשונית של מוות לבבי פתאומי בחולים עם מחלות ממאירות.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אין נתונים רבים אודות המאפיינים והתוצאות בחולים עם מחלות סרטן המתאימים להשתלה ראשונית של ICD. הם השלימו מחקר רטרוספקטיבי להערכת חולים עם אבחנה של מחלה ממארת אשר התאימו להשתלת ICD או CRT במסגרת מניעה ראשונית. מדד MADIT-ICD (או Multicenter Automatic Defibrillator Implantation Trial-ICD) חושב בכלל המקרים.
מדגם המחקר כלל 75 חולים עם ממאירות בגיל חציוני של 73 שנים בעת אבחנת אי-ספיקת לב, מחציתם (51%) עם ממאירות פעילה. מבין אלו, 55% מהחולים אובחנו עם מחלת עורקים כלילית ו-37% התאימו להשתלת CRT.
החוקרים מדווחים כי מדדי MADIT-ICD לחיזוי התועלת של השתלת ICD העידו על סיכוי נמוך, בינוני וגבוה לתועלת ב-48%, 48% ו-3% מהמשתתפים במדגם, בהתאמה. בסופו של דבר, רק 27% מהחולים עברו השתלת דפיברילטור למניעה ראשונית.
מניתוח רב-משתני עלה כי ההתוויה ל-CRT וסיכוי בינוני או גבוה לתועלת לפי מדד MADIT-ICD זוהו כמנבאים בלתי-תלויים להשתלת דפיברילטור (יחס סיכויים של 8.42, p<0.001 ויחס סיכויים של 3.74, p=0.040, בהתאמה).
לאורך חציון מעקב של 5.3 שנים, חולה אחד (5%) עם דפיברילטור קיבל מכת חשמל הולמת ושני חולים (10%) אובחנו עם בקטרמיה. מבין 13 חולים לאחר השתלת CRT-D, חולה אחד אושפז בשל החמרת אי-ספיקת לב (8%).
החוקרים לא זיהו הבדלים מובהקים סטטיסטית בהישרדות של חולי סרטן לאחר השתלת דפיברילטור, בהשוואה לאלו בהם לא הושתל דפיברילטור למניעה ראשונית של מוות לבבי פתאומי (יחס סיכון של 0.521, p=0.127).
החוקרים מסכמים וכותבים כי למרות ששיעורי השתלת דפיברילטור למניעה ראשונית נמוכים בחולים עם ממאירות, התועלת היחסית מוגבלת לאור הסיכון המשמעותי לתמותה שאינה משנית להפרעת קצב לב. ממצאים אלו מדגישים את חשיבות הערכה קרדיולוגית ואונקולוגית פרטנית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!