מנתוני עולם-אמיתי חדשים שפורסמו בכתב העת JACC Cardiovascular Intervention עולה כי בחולים לאחר התערבות כלילית מילעורית, היעילות והבטיחות של Prasugrel (פרסוגרל) ו-Ticagrelor (ברילינטה) דומה לאחר שנה אחת.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מעכבי P2Y12 פוטנטיים, דוגמת Prasugrel ו-Ticagrelor משמשים יותר ויותר בחולים לאחר התערבות כלילית מילעורית. עם זאת, אין נתונים רבים אודות השימוש בתרופות אלו בחולים עם תסמונת כלילית חדה או כרונית. במסגרת המחקר הנוכחי השוו החוקרים את היעילות והבטיחות של שתי התרופות בתנאי עולם-אמיתי בחולים לאחר התערבות כלילית מילעורית.
המחקר כלל חולים שעברו התערבות כלילית מילעורית בין 2014 ו-2019 ושוחררו תחת טיפול תרופתי ב- Prasugrel או Ticagrelor.
התוצא העיקרי היה משלב של תמותה ואוטם לבבי, כאשר תוצאים משניים כללו שיעורי דמם, אירוע מוחי ורה-וסקולריזציה של כלי המטרה לאחר שנה אחת.
מדגם המחקר כלל 3,858 חולים, מהם 2,771 מטופלים ב-Ticagrelor ו-1,087 מטופלים ב-Prasugrel, כאשר חלק גדול מהחולים (48.4%) עברו התערבות כלילית מילעורית על-רקע תסמונת כלילית כרונית.
בקבוצת החולים שקיבלו מרשם לטיפול ב-Ticagrelor תועדה שכיחות גבוהה יותר של נשים, היסטוריה של מחלות צרברווסקולאריות והתייצגות עם תסמונת כלילית חדה, בעוד שבאלו שטופלו ב- Prasugrel תועדה שכיחות גבוהה יותר של חולים לבנים והיסטוריה של רה-וסקולריזציה קודמת.
לא תועדו הבדלים בשיעורי התמותה או אוטם לבבי בין מטופלים ב-Ticagrelor או Prasugrel (3.3% לעומת 3.1%; יחס סיכון של 0.88, p=0.59).
שיעור רה-וסקולריזציה של כלי המטרה היו נמוכים יותר משמעותית בזרוע הטיפול ב-Ticagrelor (9.3% לעומת 14%; יחס סיכון מתוקן של 0.71, p=0.007), ללא הבדלים בשיעור אירועים מוחיים או אירועי דמם.
התוצאות היו דומות בחולים עם תסמונת כלילית כרונית (יחס סיכון של 0.84, רווח בר-סמך 95% של 0.46-1.54) ותסמונת כלילית חדה (יחס סיכון של 1.18, רווח בר-סמך 95% של 0.46-1.54), ללא עדות לאינטראקציה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מנתוני עולם-אמיתי אלו עולה דמיון ביעילות והבטיחות של Ticagrelor ו-Prasugrel שנה אחת לאחר התערבות כלילית מילעורית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!