בחולים עם סוכרת ונגע כלילי הגורם חסימה כרונית מלאה ישנה עדיפות להתערבות כלילית מילעורית עם רה-וסקולריזציה מלאה, בהשוואה לטיפול תרופתי, עם עדויות המצביעות על הפחתת משלב תמותה או אוטם לבבי לאורך עד חמש שנים, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Heart & Vessels.
סוכרת הינה גורם סיכון משמעותי להתפתחות מחלת עורקים כלילית, כאשר נגעים הגורמים חסימה כלילית כרונית מלאה מזוהים ב-10-35% מהחולים העוברים צנתור כלילי. במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים להשוות את התוצאות הקליניות ארוכות הטווח של שתי גישות טיפול בחולים אלו, התערבות כלילית מילעורית עם רה-קנליזציה מלאה לעומת טיפול תרופתי בחולים עם סוכרת ונגע כלילי הגורם חסימה כרונית מלאה.
המחקר הפרוספקטיבי כלל 4,909 חולים שאובחנו עם מחלת עורקים כלילית משמעותית בבדיקת אנגיוגרפיה כלילית. מבין אלו, 372 חולים אובחנו עם סוכרת ונגע כלילי הגורם חסימה כרונית מלאה. המשתתפים סווגו לקבוצת התערבות כלילית מילעורית (184 חולים) או טיפול תרופתי (179 חולים).
התוצא העיקרי כלל משלב של תמותה או אוטם לבבי ונבחן בין שתי הקבוצות לאורך חמש שנים. בנוסף, ניתוח סטטיסטי כלל תקנון לערפלנים אפשריים.
בהשוואה לטיפול תרופתי, בזרוע הטיפול בהתערבות כלילית מילעורית תועדה היארעות נמוכה יותר משמעותית של התוצא העיקרי לפני תקנון לערפלנים (יחס סיכון של 0.267, רווח בר-סמך 95% של 0.116-0.614) ולאחר תקנון (יחס סיכון של 0.142, רווח בר-סמך 95% של 0.032-0.629).
החוקרים מסכמים וכותבים כי על-סמך הנתונים, רה-וסקולריזציה מלאה באמצעות התערבות כלילית מילעורית הינה הגישה המועדפת בחולי סוכרת עם נגע כלילי הגורם חסימה כרונית מלאה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!