התקרחות גברית טיפוסית (ובלועזית, Male-Pattern Baldness) מלווה בסיכון מוגבר למחלת לב כלילית, כך עולה מתוצאות סקירה חדשה.שפורסמו בכתב העת BMJ Open. החוקרים מדווחים כי חומרת ההתקרחות הגברית הגדילה את הסיכון למחלת לב כלילית עוד יותר בצעירים.
מצד שני, נסיגה של קו השיער, לא נקשרה עם סיכון מוגבר למחלות לב (סיכון יחסי של 1.11, p=0.28).
מממצאים אלו עולה כי התקרחות גברית קשורה באופן הדוק יותר עם טרשת עורקים סיסטמית, בהשוואה להתקרחות של קו השיער הקדמי. לפיכך, החוקרים ממליצים לסקור את גורמי הסיכון למחלות לב וכלי דם בזהירות בגברים עם התקרחות גברית, בעיקר גברים צעירים, וככל הנראה יש לעודד מטופלים אלו לשפר את פרופיל הסיכון הקרדיווסקולארי שלהם.
הסקירה כללה שישה מחקרים עם קרוב ל-37,000 משתתפים, כולל שלושה מחקרי עוקבה ושלושה מחקרי מקרה-ביקורת. בשלושת מחקרי העוקבה, הסיכון המתוקן למחלת לב כלילית היה גבוה ב-32% במטופלים עם התקרחות גברית חמורה, בהשוואה לגברים עם שיער מלא. במחקרי מקרה-ביקורת, הסיכון למחלת לב כלילית היה גבוה ב-70% בקרחים, בהשוואה לאלו ללא קרחת. הסיכון היחסי המוגבר למחלת לב כלילית היה מובהק סטטיסטית בשני המקרים. כאשר החוקרים התמקדו במטופלים צעירים, אלו בגיל צעיר מ-55 שנים או בגילאי 60 או פחות בתחילת המחקר, עדיין נותר הקשר בין התקרחות גברית ובין מחלת לב כלילית.
שלושה מחקרים סיווג את חומרת ההתקרחות. בסקירה זו, הסיכון למחלת לב כלילית היה גבוה יותר ב-48%, 36% ו-18% באלו עם התקרחות חמורה, בינונית וקלה, בהשוואה למשתתפים ללא קרחת. כאשר קרחת סווגה לפי מדד Hamilton Norwood, שיטת הסיווג הנפוצה ביותר של דפוס ההתקרחות, נראה היה כי הקשר בין מחלת לב כלילית וקרחת היה תלוי בחומרת הקרחת.
הסיבה לקשר בין דפוס ההתקרחות הגברי ובין מחלת לב כלילית אינה ידועה. השערת העבודה הנוכחית היא כי תנגודת לאינסולין עשויה להשפיע על מרכיבים תזונתיים לזקיקי השיער או על מצב פרו-דלקתי, המעלים את רמות ציטוקינים דלקתיים בזקיקי השיער.
החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים במטרה לאשר את ממצאי המחקר, וכן לבחון את המנגנון העומד בבסיס הקשר.
BMJ Open 2013
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!