ממחקר חדש מישראל שפורסם בכתב העת American Journal of Cardiology עולה כי בחולים עם אוטם לבבי עם עליות מקטע ST (ST-segment Elevated Myocardial Infarction) המקבלים טיפול ב-Furosemide (פוסיד) כאשר חלה ירידה באימפדנס ריאתי לסף שנקבע מראש, קיים סיכוי נמוך יותר להתפתחות בצקת ריאות.
לדברי ד”ר מיכאל שוחט ושותפיו מבית הספר לרפואה על-שם רפפורט בטכניון, ישנה חשיבות רבה לשימוש בסמן להכוונת הטיפול למניעת בצקת ריאות, לאור הקושי הרב בניטור קליני בשלב פרה-קליני ללא תסמינים.
החוקרים מציינים כי בצקת ריאות מופיעה לעיתים קרובות בחולים עם STEMI ומעלה את הסיכון לתמותה. במחקר קודם, אותם חוקרים הדגימו כי ירידה של 12-14% באימפדנס הריאתי מעידה על סבירות גבוהה מאוד להתפתחות בצקת ריאות במקרים אלו.
במחקר הנוכחי בחנו החוקרים את השימוש בטיפול מניעתי, המונחה ע”י השינוי באימפדנס הריאתי, למניעת בצקת ריאות ב-560 חולים עם אוטם לבבי ועליות מקטע ST.
במסגרת המחקר מדדו החוקרים את האימפדנס הריאתי באמצעים לא-פולשניים, בעזרת מכשיר המבוסס על שדה אלקטרומגנטי ומחשב את האימפדנס הריאתי על-פי אלגוריתם מסוים.
ב-347 חולים נרשמה ירידה של פחות מ-12% באימפדנס הריאתי, ואף אחד מהם לא אובחן עם בצקת ריאות. ב-213 חולים האימפדנס הריאתי ירד בלמעלה מ-12%, ואלו חולקים באקראי לטיפול תוך-ורידי ופומי בפוסיד, בין אם הופעת קוצר הנשימה (טיפול קונבנציונאלי) או באופן מיידי (טיפול מניעתי).
כל החולים בקבוצת הטיפול הקונבנציונאלי פיתחו בצקת ריאות מתקדמת, זאת בהשוואה לשמונה חולים (11%) בקבוצת הטיפול המניעתי (p<0.0001).
בקבוצת הטיפול הקונבנציונאלי, 10 חולים התקדמו לשוק קרדיוגני ושישה מתו עקב כשל של המשאבה במהלך האשפוז. להשוואה, בקבוצת הטיפול המניעתי לא תועדו מקרים של שוק קרדיוגני או תמותה באשפוז.
במהלך שש שנות מעקב, שיעורי אי-ספיקת לב חדשה עמדו על 37.3% בקבוצת הטיפול הקונבנציונאלי, בהשוואה ל-18.3% בקבוצת הטיפול המניעתי, כאשר שיעורי התמותה המקבילים עמדו על 19.7% לעומת 7.0%.
החוקרים מסכמים וכותבים כי הכוונת טיפול מניעתי על-פי אימפדנס ריאתי בחולים עם אוטם לבבי ועליות מקטע ST מביאה להפחתת ההיארעות של בצקת ריאות באשפוז ומובילה לשיפור בתוצאות בטווח הקצר והארוך.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!