דופלר טרנסקרניאלי (TCD) יכול לקבוע מתי כריתת פנים העורק הקרוטיד (אנדרתרקטומי) או סטנט הינם אינדיקציה לחולים עם היצרות קרוטיד אסימפטומטית (ACS). התוצאות מציעות כי לרוב חולי ה-ACS, הסיכונים לאנדרתרקטומי או סטנט עולים על היתרונות.

כריתת פנים העורק הקרוטיד הראתה יתרונות ברורים לחולים עם היצרות קרוטיד סימפטומטית. עם זאת, במחלה אסימפטומטית, קשה יותר לניתוח להיות מועיל, כיוון שהסיכון לשבץ לאחר הניתוח חייב להיות קטן יותר מהסיכון לשבץ ספונטני בקבוצה זו, שהוא נמוך מאוד.

במחקר הנוכחי, שפורסם בגיליון נובמבר של Stroke, בדקו החוקרים זיהוי של מיקרואמבולי בסירקולציה אינטרצרברלית באמצעות TCD כאמצעי לזיהוי חולים עם ACS שיפיקו תועלת יותר מסיכון מניתוח או סטנט.

החוקרים מצאו כי חולים עם מיקרואמבולי היו בסיכון גבוה בהרבה לשבץ בשנה הקרובה לעומת אלו ללא ממצא זה. לכן, חולים חיוביים למיקרואמבולי יפיקו תועלת מניתוח או סטנט.

המחקר כלל 319 חולים עם ACS של לפחות 60%. בדיקת TCD נערכה עד שעה בשני זמנים בהפרש של שבוע ואז נערך מעקב של שנתיים.

TCD חשף מיקרואמבולי ב-10% מהחולים. TCD חוזר לאחר שנה הראה מיקרואמבולי ב-34.4% מחולים אלו בהשוואה ל-.1.4% מהחולים עם בדיקת התחלתית שלילית (p < 0.0001).

אחוז שבץ במהלך השנה הראשונה לחולים חיוביים למיקרואמבולי היה 15.6%, גבוה בהרבה לעומת 1% שנצפה בחולים שליליים למיקרואמבולי (p < 0.0001).

התוצאות הראו כי אם למישהו יש ACS ללא מיקרואמבולי, אין יתרון לניתוח או סטנט ולכן אין לבצע הליכים אלו. זאת כיוון שבלתי אפשרי לקבל אחוז סיבוכים ניתוחיים מתחת ל-1% אחוז השבץ שנצפה בחולים אלו.

יש לערוך מחקר אקראי של חולי ACS עם מיקרואמבולי המשווה תוצאות ניתוח מיידי לניתוח מושהה עד הופעת הסימפטומים. לרוע המזל, לא סביר שיקרה כך כיוון שיש כל כך הרבה אנשים שמאמינים כי ניתוח לכריתת הקרוטיד יעיל בחולי ACS.