בדיקה לזיהוי נוגדנים עצמיים המכוונים כנגד חלבון על הקולטן ל-GnRH (Gonadotropin Releasing Hormone) עשויה לשמש להערכת מקרים חשודים לתסמונת שחלות פוליציסטיות, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-AACE (American Association of Clinical Endocrinologists).

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי כיום, האבחנה של תסמונת שחלות פוליציסטיות נקבעת לרוב על-פי קריטריוני רוטרדם; הדורשים שניים מבין שלושת הבאים: הפרעות ביוץ, סימנים קליניים ו/או ביולוגיים לעודף אנדרוגנים; וזיהוי שחלות פוליציסטיות באולטרה-סאונד. לאור זאת, בדיקת ELISA המזהה נוגדנים עצמיים המכוונים ללולאה החוץ-תאית השניה בקולטן ל-GnRH עשויה לשמש כאמצעי לא-יקר, רגיש וספציפי לזיהוי נשים עם אבחנה זו.

לאחר סינתזה של חלבון המטרה GnRH, החוקרים אספו דגימות מ-32 נשים עם תיעוד של תסמונת שחלות פוליציסטיות, כמו גם דגימות מ-38 נשים מבייצות ותואמות בגיל ומדד מסת גוף עם  הפרעות פוריות. בנשים אלו, הגורם להפרעות פוריות היה החצוצרות בשבע נשים, גורם זכרי ב-12 נשים ולא-מוסבר ב-19 נשים.

באמצעות בדיקת ELISA המכוונת לחלבון המטרה, החוקרים זיהו הבדל מובהק סטטיסטית בין הצפיפות האופטית של הדגימות מנשים עם תסמונת שחלות פוליציסטיות ובין נשים מבייצות עם הפרעות פוריות. בנוסף, התוצאות נותרו מובהקות בהשוואת נשים עם תסמונת שחלות פוליציסטיות עם נשים מבייצות בכל אחת מתת הקבוצות האחרות של הפרעות פוריות. יתרה מזאת, השטח מתחת לעקומת הבודק עמד על 0.94, ממצאים המעידים על בדיקה די מדויקת.

לאור זאת, רמת נוגדנים עצמיים כנגד GnRH של מעל 0.20 צפויה להעיד על נוכחות תסמונת שחלות פוליציסטיות ברגישות של 91% וסגוליות של 87%.

מהערכת פעילות נוגדנים על-פי סידן תוך-תאי עלתה השפעה תלוית-מינון, בעוד שתוספת Cetorelix המשמש כאנטגוניסט ספציפי ל-GnRH הובילה לחסימת פעילות הקולטן על-ידי IgG. לא זוהו הבדלים בפעילות בין הביקורות לפני ואחרי תוספת Cetorelix. אלו אישרו את הספציפיות ואת הפעילות של הנוגדנים העצמיים.

סביר להניח כי נוגדנים עצמיים אלו מפריעים למעבר אותות מהיפותלמוס והיפופיזה ומובילים להפרעה במעבר האותות בגונאדות בחולות אלו.

מתוך הכנס השנתי מטעם ה-AACE

לידיעה במדסקייפ