גורמים מסוימים עשויים לסייע בזיהוי חולים בסיכון מוגבר להיפופאראתירואידיזם קבוע לאחר ניתוח לכריתת בלוטת התריס, כך מדווחים חוקרים במהלך הכנס השנתי מטעם ה-AACE (American Association of Clinical Endocrinologists).
במסגרת המחקר הרטרוספקטיבי החוקרים סקרו את הרשומות הרפואיות של 250 חולים ממרכז שלישוני יחיד, אשר השלימו ניתוח לכריתה מלאה של בלוטת התריס בין 1999-2013 בשל סרטן בלוטת התריס. הם בחנו את הרמות בדם של סידן, אלבומין, PTH וויטמין D לפני ניתוח ושוב חודש, שישה חודשים ושנה לאחר ניתוח.
היפופאראתירואידיזם קבוע הוגדר בנוכחות רמות נמוכות לאורך זמן של PTH וסידן למעלה משישה חודשים לאחר ניתוח כריתה מלאה של בלוטת התריס, עם או בלי צורך בטיפול בקלציטריול לשמירה על רמות סידן תקינות.
מבין 176 החולים לאחר כריתה מלאה של בלוטת התריס, 30 חולים (17%) פיתחו היפופאראתירואידיזם קבוע.
בקרב החולים עם רמות PTH (Parathyroid Hormone) נמוכות ורמות סידן נמוכות תועדו השיעורים הכי גבוהים של היפופאראתירואידיזם קבוע, בהשוואה לקבוצות חולים אחרות:
· רמת PTH נמוכה / רמת סידן נמוכה 30.3% מהחולים פיתחו היפופאראתירואידיזם קבוע.
· רמת PTH תקינה / רמת סידן נמוכה 19.4% מהחולים פיתחו היפופאראתירואידיזם קבוע.
· רמת PTH נמוכה / רמת סידן תקינה 10% מהחולים פיתחו היפופאראתירואידיזם קבוע.
· רמת PTH תקינה / רמת סידן תקינה 2% מהחולים פיתחו היפופאראתירואידיזם קבוע.
בהשוואה לקבוצות האחרות, בקרב חולים עם רמות PTH ורמות סידן נמוכות תועד סיכוי גבוה פי 4.3 להתפתחות היפופאראתירואידיזם קבוע.
עוד מצאו החוקרים כי בחולים שפיתחו היפופאראתירואידיזם קבוע תועדה ירידה משמעותית ברמות PTH (69.7% לעומת 29.7%) וברמות סידן (17.8% לעומת 14.3%) לאחר הניתוח, ממצא שלא תועד בחולים שלא פיתחו היפופאראתירואידיזם קבוע.
עוד עולה מהמחקר כי חישוב אחוז השינוי, אשר לרוב אינו נעשה לאחר ניתוח, עשוי גם כן לסייע בניבוי הסיכון בחולים אלו, במטרה לזהות את הטיפול המתאים לחולים המתאימים, לפרק הזמן המתאים לאחר הניתוח.
החוקרים סבורים כי ניבוי החולים בסיכון להיפופאראתירואידיזם קבוע הינו חלק משמעותי בניהול החולים לאחר הניתוח.
מתוך הכנס השנתי מטעם ה-AACE
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!