מחקר חדש מצא, כי רטינופתיה, העלולה להתפתח במהירות עם טיפול במינון גבוה של אינטרפרון, עשויה להיגרם ע”י תפקוד לקוי של כלי הדם במיקרוסירקולציה ברשתית.
עד כה, אפשרות זאת לא נבדקה בבני אדם, עקב היעדר כלים לבדיקות סקר. כעת, כפי שדיווחו בגיליון ינואר של ה-Investigative Ophthalmology and Visual Science, הצליחו החוקרים להשתמש במערכת laser Doppler velocimetry (LDV) למדידת קוטר כלי הדם הרטינליים, מהירות הזרימה ופרמטרים נוספים בצורה לא פולשנית.
החוקרים השתמשו במכשיר LDV להערכת שינויים רטינליים ב-36 חולי הפטיטיס C כרונית המטופלים באינטרפרון, עם רמת גלוקוז ולחץ דם מאוזנים והיעדר אנמיה ורטינופתיה לפני הטיפול.
6 מיליון יחידות של אינטרפרון ניתנו לתוך השריר 6 פעמים בשבוע למשך שבועיים, ובהמשך 3 פעמים בשבוע למשך 22 שבועות. עשרים ושניים חולים עם עומס נגיפי גבוה מ-10,000 עותקים למ”ל טופלו בנוסף עם אינטרפרון alpha-2b רקומביננטי ו-ribavirin אוראלי.
החוקרים מצאו, כי מהירות הדם, זרימת הדם הרטינלית, ושיעור הגזירה עלו משמעותית בכל החולים, כאשר עשרים ושניים חולים פיתחו בנוסף רטינופתיה אסימפטומטית.
לאחר התחלת הטיפול באינטרפרון נצפתה ירידה בתאי הדם האדומים, בהמוגלובין ובהמטוקריט, כאשר כולם היו קשורים בעלייה בזרימת הדם הרטינלית. לדברי החוקרים, זרימת הדם בנימיות עלתה במטרה לשמור על רמות חמצן גבוהות ברשתית.
בנוסף, נמצא כי הרטינופתיה הייתה קשורה במהירות הדם ובשיעור הגזירה, אך לא בשינויים בקוטר כלי הדם. בניגוד לכך, בקרב המשתתפים שלא פיתחו רטינופתיה, קוטר כלי הדם עלה ואילו שיעור הגזירה נותר ללא שינוי.
החוקרים מסכמים ואומרים, כי מדידת פרמטרים בסירקולציית הרשתית בשלב מוקדם של הטיפול באינטרפרון עשויה לנבא או לאתר התפתחות רטינופתיה תלוית-אינטרפרון ואת חומרתה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!