תכנית לשיפור איכות בה חולים המיועדים לפרוצדורת PCI משלימים הערכה של הסיכון לדימום במטרה לקבוע אם נדרשים לטיפול נוגד-קרישה ב-Bivalirudin או הפרין, הובילה לירידה בשימוש ב-Bivalirudin, חסכון משמעותי בעלויות והפחתת אירועי דמם.
היקף הטיפול ב-Bivalirudin במהלך פרוצדורות PCI השתנה משמעותית בין בתי חולים, הממוקמים ב-11 מדינות עם למעלה מ-200 רופאים המבצעים את הפרוצדורות. השימוש ב-Bivalirudin נע בין לעולם לא ועד תמיד. יתרה מזאת, לא תועדה קורלציה בין הטיפול הנ”ל ובין אירועי דמם.
לכן, החל משנת 2013, רופאים התבקשו להעריך את הסיכון לדימום של כל חולה המיועד ל-PCI, על-בסיס מחשבון הסיכון לדימום לפי NCDR. במערכת הניקוד הנ”ל, חולים מקבלים ניקוד סיכון לדימום על-בסיס ניקוד ל-STEMI, גיל, מדד מסת גוף , PCI קודם, מחלת כליות, הלם, דום לב, המוגלובין ואם PCI היה אלקטיבי (0 נקודות), דחוף (20 נקודות) או חירום (40 נקודות). בחולים עם מדד נמוך מ-25 נקבע סיכון נמוך לאירועי דמם עקב PCI; באלו עם מדד 26-65 או 65 ומעלה נקבע סיכון בינוני וגבוה לדימום, בהתאמה.
בחולים בסיכון נמוך רופאים נטו לטיפול בהפרין. בחולים בסיכון בינוני הם נטו להעדיף את הגישה הרדיאלית וטיפול בהפרין, או לחילופין, גישה פמוראלית וטיפול ב-Bivalirudin. בחולים בסיכון גבוה, החולים נטו להעדיף Bivalirudin וגישה רדיאלית.
במהלך המחקר נרשמה ירידה פרוגרסיבית ומשמעותית בשימוש ב-Bivalirudin מ-57% מהמקרים בשנת 2013 ל-43% מהמקרים בשנת 2014 ל-35% מהמקרים בשנת 2015 ירידה של כמעט 40%. ירידה זו מקבילה לחסכון של כמיליון דולרים בעלויות טיפול תרופתי בכל שנה.
ממצא משמעותי יותר נגע לכך שבאמצעות הגישה הנ”ל להתערבות כלילית, ניתן היה להפחית את היקף שיעורי דמם בכמחצית. בנוסף לתועלת לחולים, החסכון למערכת הבריאות נע סביב 8,000-10,000 דולרים לכל 2-3 ימי אשפוז נוספים בכל מקרה של אירוע דמם, היקף המקביל למיליון דולרים נוספים בכל שנה.
מתוך כנס ה- Society for Cardiac Angiography and Interventions
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!