מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Circulation: Cardiovascular Interventions, עולה כי בחולים עם NSTEMI (Non ST-segment Elevation Myocardial Infarction), צנתור בגישה רדיאלית מנבא את סיכויי ההישרדות של החולים. יתרה מזאת, עקומת הלמידה והניסיון המתפתח הינם גורמים חשובים התורמים ליתרון הפרוגנוסטי של צנתור בגישה רדיאלית.
לדברי החוקרים, בהשוואה לגישה פמוראלית, צנתור בגישה רדיאלית מלווה בסיכון מופחת לדימומים וסיבוכים וסקולאריים. ממחקרים בנושא עולה כי צנתור בגישה רדיאלית עשוי להפחית את שיעורי התמותה בחולים עם STEMI (ST-segment Elevation Myocardial Infarction). עם זאת, אין נתונים רבים אודות ההשוואה בין צנתור בגישה רדיאלית וגישה פמוראלית על שיעורי התמותה, בעיקר בחולים עם NSTEMI.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הנתונים אודות כ-10,000 חולים עם NSTEMI, שהיו מיועדים להתערבות כלילית מילעורית בין השנים 2005-2011 בלונדון. צנתור בגישה רדיאלית זוהה כגורם המנבא סיכוי נמוך יותר לדימומים (יחס סיכויים של 0.21), סיבוכים באתר הצנתור (יחס סיכויים של 0.47) ושיעורי תמותה לאחר שנה אחת (יחס סיכון של 0.72, P=0.017). בין השנים 2005 ו-2007, צנתור בגישה רדיאלית לא לווה בשיעורי תמותה נמוכים יותר לאחר שנה אחת (יחס סיכון של 0.81, p=0.376), אך בין השנים 2008-2011, לצנתור בגישה זו היה יתרון הישרדותי (יחס סיכון של 0.65, p=0.015).
התועלת מבחינת שיעורי התמותה של צנתור בגישה רדיאלית לאחר שנה אחת לא תועד במרכזים בעלי נפח חולים קטן (יחס סיכון של 0.80), אך זוהה בפרט במרכזים בהם בוצעו פרוצדורות רבות בגישה רדיאלית (יחס סיכון של 0.70, p=0.031). גם לאחר ניתוח הנתונים בשיטת Propensity-Matched Analysis, צנתור בגישה רדיאלית נותר גורם מנבא משמעותי להישרדות לאחר שנה אחת (יחס סיכון של 0.60). התועלת של צנתור בגישה רדיאלית מבחינת שיעורי התמותה לאחר שנה אחת תורגמה לירידה אבסולוטית של 5.8% בשיעורי התמותה לאחר שנה (P=0.039).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על היתרון ההישרדותי של צנתור בגישה רדיאלית, בהשוואה לצנתור בגישה פמוראלית, בחולים עם NSTEMI.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!