מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Circulation, עולה כי הסיכון היחסי לדימום ממערכת העיכול העליונה בחולים המטופלים באספירין במינון נמוך הוא גבוה יותר כאשר הטיפול ניתן במסגרת מניעה ראשונית, בהשוואה למניעה שניונית, של מחלות לב וכלי דם, אם כי אל מול הבדל זה עומד הסיכון הבסיסי הנמוך יותר באוכלוסיית המטופלים במסגרת מניעה ראשונית.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי פרופיל סיכון-תועלת של אספירין במינון נמוך במסגרת מניעה ראשונית של מחלות לב וכלי דם אינו-ברור. כעת, הם ביקשו לכמת את הסיכון לדימום ממערכת העיכול העליונה על-רקע טיפול באספירין במינון נמוך במסגרת מניעה שניונית לעומת מניעה ראשונית.
החוקרים ערכו מחקר מבוסס-אוכלוסיה, שהתבסס על מאגר THIN (The Health Improvement Network) בין השנים 2000-2007. הם זיהו 2,049 מקרים של דימום ממערכת העיכול העליונה ו-20,000 ביקורות, עם התאמה בגיל, מין ושנה קלנדרית, שחולקו למטופלים במסגרת מניעה ראשונית (ללא מחלת לב וכלי דם ידועה) ושניונית (עם מחלת לב וכלי דם קודמת). הם העריכו את הסיכון היחסי לדימום ממערכת העיכול העליונה עם טיפול באספירין במינון נמוך באמצעות ניתוח רב-משתנים של הנתונים.
הסיכון לדימום ממערכת העיכול העליונה בחולים שנטלו אספירין במינון נמוך, בהשוואה לאלו שלא נטלו אספירין, היה גבוה יותר משמעותית בקרב המטופלים במסגרת מניעה ראשונית (יחס סיכון מתוקן של 1.90) בהשוואה למטופלים במסגרת מניעה שניונית (יחס סיכון מתוקן של 1.40, P=0.0014). עם זאת, הסיכון הבסיסי לדימום ממערכת העיכול העליונה היה נמוך יותר בקבוצת המטופלים במסגרת מניעה ראשונית, בהשוואה למטופלים במסגרת מניעה שניונית, עם מספר חולים נדרש לגרום נזק לכל שנת טיפול באספירין במינון נמוך של 601 ו-391 עם מניעה ראשונית ושניונית, בהתאמה.
החוקרים כותבים כי הערכות מסוג זה חשובות לקביעת סך התועלת הקלינית של טיפול תרופתי במסגרת מניעה ראשונית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!