ממחקר אקראי עולה בו נבחנו תוצאות הטיפול בקומדין, בהשוואה לאספירין, בחולים בקצב סינוס עם אי-ספיקת לב סיסטולית, החוקרים מצאו כי בחולים מתחת לגיל 60 התוצאות היו טובות יותר משמעותית תחת נוגד הקרישה הפומי, בהשוואה לנוגד הטסיות. ממצאי המחקר הוצגו במהלך הכנס המדעי מטעם ה-Heart Failure Society of America.

מניתוח לפי תתי-קבוצות של מחקר WARCEF (Warfarin vs Aspirin in Reduced Cardiac Ejection Fraction) עלה כי קומדין מלווה בירידה של 37% בסיכון לתמותה, אירוע מוחי איסכמי, או דימום תוך-מוחי, בהשוואה לאספירין, בחולים צעירים. החוקרים קבעו כי חולים צעירים זכו לתועלת מטיפול בקומדין, שלא תועדה בחולים מבוגרים.

הממצאים עומדים בניגוד לתוצא העיקרי של המחקר באוכלוסיה הכוללת, כאשר מהתוצאות לא עלה הבדל משמעותי בתוצא משולב שכלל תמותה/אירועים מוחיים איסכמיים/דימומים תוך-גולגולתיים, בין חולים שנטלו קומדין וחולים שטופלו באספירין. החוקרים קבעו כי קומדין ואספירין מספקים הגנה דומה לחולים עם אי-ספיקת לב סיסטולית בקצב סינוס.

מבין 32 משתנים שנבחנו ככאלו העשויים להשפיע על הטיפול, רק גיל החולים זוהה כגורם משמעותי בסקירה מקיפה שכללה גם נתונים דמוגרפיים, מקטע פליטה של חדר שמאל, מחלות רקע, מצב תפקודי והיסטוריה של טיפול בסטטינים, נוגדי-טסיות או נוגדי-קרישה.

הירידה המשמעותית בתוצא הסיום המשולב בחולים מתחת לגיל 60 שנים עם קומדין בהשוואה לאספירין נבע מירידה של 35% בשיעורי התמותה. עם זאת, טיפול בקומדין לווה גם בשיעור נמוך יותר של דימומים מינוריים בקבוצה זו.

בחולים עם אי-ספיקת לב וקצב סינוס, ייתכן כי ישנה תועלת אמיתית לטיפול בנוגדי-קרישה, אך ישנם גם סיכונים בטיפול. הסיכון הבולט ביותר הינו דימום, כאשר ניתן לסווג את הדימומים לשלושה סוגים אפשריים: דימום תוך-גולגולתי (אך נראה כי לא מדובר בתופעת לוואי משמעותית של התרופה בתנאים אלו), דימום ממערכת העיכול (בעיקר דלף כרוני)  והסוג השלישי הינו דימום לתוך הנגע הטרשתי באתרומה בעורקים הכליליים.

הדילמה העיקרית הינה אל מול להשוות את התכשירים החדשים האם יש לערוך השוואה ישירה אל מול אספירין או לעומת פלסבו עם אספירין? או שיש לערוך מחקר נקי, ולהשוות בין תכשיר נוגד-קרישה ובין פלסבו.

Heart Failure Society of America 2012 Scientific Meeting;

לידיעה במדסקייפ