במאמר חדש שפורסם בכתב העת Journal of the American College of Cardiology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש מהן עולה כי דימום מג’ורי בבית החולים לאחר Primary PCI עקב אוטם לבבי עם עליות מקטע ST, מלווה בעליה משמעותית בשיעורי התחלואה והתמותה לאחר שלוש שנים.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להעריך את הפרוגנוזה ארוכת הטווח של חולים עם דימום מג’ורי בכותלי בית החולים. ברקע למחקר הם מסבירים כי ההשפעה של דימום מג’ורי בבית החולים על הפרוגנוזה ארוכת הטווח של חולים לאחר Primary PCI עקב אוטם לבבי עם עליות מקטע ST, אינה-ידועה.

מבין 3,602 חולים שלקחו חלק במחקר HORIZONS-AMI, 3,345 חולים עברו Primary PCI (92.9%). דימום מג’ורי בכותלי בית החולים, שאינו על-רקע ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים, אובחן ב-231 חולים (6.9%). החוקרים בחנו את הטיפול התרופתי שניתן בעת השחרור מבית החולים, שיעורי התמותה ושיעור סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים (שילוב של תמותה, אוטם חוזר, שבץ מוחי, או רה-וסקולריזציה עקב איסכמיה של כלי דם המטרה) לאחר שלוש שנות מעקב בחולים עם ובלי דימום מג’ורי בבית החולים.

לאחר שלוש שנות מעקב, בקרב חולים שפיתחו דימום מג’ורי בבית החולים נרשמו שיעורי תמותה גבוהים יותר (24.6% לעומת 5.4%, p<0.0001), וכך גם שיעור הסיבוכים הקרדיווסקולאריים המג’וריים (40.3% לעומת 20.5%, p<0.0001). ההשפעה המזיקה של דימום מג’ורי תועדה בתוך חודש אחד, בין חודש ושנה, ובין שנה ושלוש שנים. דימום מג’ורי בבית החולים זוהה כגורם מנבא בלתי-תלוי לתמותה (HR = 2.80, p<0.0001) לאחר שלוש שנות מעקב.

החוקרים מסכמים וכותבים כי דימום מג’ורי בכותלי בית החולים לאחר Primary PCI הביא לעליה משמעותית בשיעורי התחלואה והתמותה לאחר שלוש שנים. הם קוראים לערוך מחקרים נוספים במטרה להבין את המנגנון בבסיס הקשר ולהביא לשיפור נוסף בתוצאות הטיפול בחולים עם אוטם לבבי ועליות מקטע ST.

J Am Coll Cardiol. 2011;58(17):1750-1756

לידיעה במדסקייפ