ממחקר חדש שפורסם בכתב העת Journal of Hand Surgery עולה כי למרות שלטיפול ניתוחי עדיפות בכל הנוגע לאיחוי שברים של מותן עצם הסירה, ההבדל עם טיפול לא-ניתוחי אינו מובהק סטטיסטית, ומנגד, מלווה בעליה משמעותית בסיכון לסיבוכים.
במסגרת מטה האנליזה ביקשו החוקרים לבחון את התועלת של טיפול ניתוחי במקרים של שברי עצם מותן הסירה עם תזוזה מינימאלית, או ללא תזוזה, תוך השוואה אל מול התערבות לא-ניתוחית.
החוקרים ערכו חיפוש במספר מאגרי נתונים בין השנים 1990-2009, במטרה לזהות מחקרים אקראיים ומבוקרים להערכת טיפול ניתוחי ולא-ניתוחי לשברים של מותן עצם הסירה, עם תזוזה מינימאלית או ללא תזוזה. מעבר להערכת שיעורי איחוי השברים, החוקרים ביקשו לבחון גם מדדים אחרים, כולל סיבוכים, טווח תנועה, כוח אחיזה ואוסטיאוארתריטיס של המפרקים הסמוכים.
מבין 67 המאמרים שזוהו, 6 מחקרים התאימו למטה אנליזה, עם סך כולל של 363 משתתפים. יחס הסיכויים המחושב לאיחוי שברים בין קבוצות טיפול ניתוחי ולא-ניתוחי עמד לטובת הטיפול הכירורגי, אך ללא הבדל מובהק סטטיסטית. טיפול ניתוחי לווה בסיכון מוגבר משמעותית לסיבוכים. טווח תנועה, כוח אחיזה ואוסטיאוארתריטיס של המפרקים הסמוכים (Scaphotrapeziotrapezoid Joint ו-Radiocarpal Joint) לא היו שונים משמעותית.
מניתוח הממצאים עולה כי עם קיבוע בורג חיצוני (Herbert) סבירות של 0.73 כי זהו הטיפול הטוב ביותר, בהשוואה לקיבוע בורג מילעורי, גבס אמה קצר וגבס ספיקה קצר על האגודל.
החוקרים מסכמים וכותבים כי למרות שמטה האנליזה הדגימה עדיפות לטיפול ניתוחים מבחינת איחוי שברים, ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית, ולווה בעליה משמעותית בסיכון לסיבוכים. העדויות המצטברות בנושא כיום אינן תומכות בטיפול ניתוחי שגרתי. בסיכומו של דבר, החוקרים ממליצים על טיפול שמרני אגרסיבי במקרים של שברי מותן עצם הסירה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!