ממחקר חדש שפורסם ב-Journal of Hand Surgery עולה כי בטיפול בשברים אוסטיאופורוטיים של החלק הדיסטאלי של עצם הרדיוס בחולים בגיל 60 ומעלה, אין הבדל משמעותי בתוצאות התפקודיות בין גישות ניתוחיות שונות.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי עם הזדקנות האוכלוסיה, צפויה עליה גם בהיארעות שברים אוסטיאופורטיים של החלק הדיסטאלי של עצם הרדיוס. הטיפול בשברים אלו בקשישים שנוי במחלוקת.
במחקר הנוכחי ערכו החוקרים סקירה של הספרות הרפואית להערכת אפשרויות הטיפול בשברים של החלק הדיסטאלי של עצם הרדיוס בחולים בגיל 60 ומעלה עם חמש טכניקות נפוצות: מערכת פלטות נעילה וולארית, קיבוע חיצוני ללא-גישור, קיבוע חיצוני עם גישור, קיבוע מילעורי עם חוטי קירשנר וגיבוס.
החוקרים סקרו מאמרים ממאגרי MEDLINE, Embase ו-CINAHL Plus, שענו על קריטריונים שהוגדרו מראש. התוצאות העיקריות כללו תנועה של שורש כף היד, כוח אחיזה, מדדי תפקוד, מדדים רדיוגרפים ומספר וסוגי הסיבוכים.
מדגם המחקר כלל 2,039 מאמרים ומהם נבחרו 21 שענו על הקריטריונים, עם גיל ממוצע של מעל 60 שנים. החוקרים מדווחים על הבדל מובהק סטטיסטית בתנועת קשת שורש כף היד, כוח האחיזה ומדד Disabilities of the Arm, Shoulder, and Hand, למרות שממצאים אלו אינם בהכרח בעלי משמעות קלינית.
הסיבוכים היו שונים בין הטכניקות השונות, כאשר עם גיבוס שכיחות הסיבוכים הנמוכה ביותר, בעוד שמערכת פלטה נעילה וולארית לוותה בעליה משמעותית בשיעור הסיבוכים המג’וריים הדורשים התערבות ניתוחית נוספת.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מהסקירה עולה כי למרות תוצאות רדיוגרפיות פחות טובות עם גיבוס, התוצאות התפקודיות לא היו שונות מהתוצאות לאחר התערבויות כירורגיות בחולים בגיל 60 ומעלה. הם קוראים לערוך מחקרים נוספים להערכת ההחלמה התפקודית, העלות והתוצאות בעקבות חמש טכניקות טיפול אלו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!