בחולים עם גאוט עליה של 20% בסיכון לקטיעת גפה תחתונה, בהשוואה לאלו ללא גאוט, זאת ללא תלות במחלות רקע אחרות או גורמי סיכון נוספים, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת JAMA Network Open.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי גורמי סיכון שונים עשויים להביא לעליה בסיכון של חולי גאוט להידרש לקטיעה של גפה תחתונה. כעת הם השלימו מחקר עוקבה שהתבסס על נתוני אודות יוצאי צבא ארצות הברית במטרה לקבוע את שיעורי קטיעת גפה תחתונה בחולי גאוט ולזהות גורמי סיכון להתערבות זו.
מבין קרוב ל-6 מיליון מטופלים, החוקרים זיהו 556,221 חולים עם גאוט (גיל ממוצע של 67 שנים; 99% גברים).
בהשוואה למטופלים ללא גאוט, בחולי גאוט תועד סיכון גבוה ב-20% לקטיעת גפה תחתונה, זאת לאחר תקנון למשתנים שונים העלולים להשפיע על הסיכון לקטיעה (יחס סיכון של 1.20, רווח בר-סמך 95% של 1.16-1.24) והסיכון הגבוה ביותר תועד לקטיעה מתחת לברך (יחס סיכון מתוקן של 1.59, רווח בר-סמך 95% של 1.39-1.81).
בחולי גאוט, איזון לא מספק של רמות חומצה אורית בדם (ריכוז ממוצע של מעל 7 מ”ג/ד”ל בשנה הקודמת) לווה בעליה של 25-37% בשיעורי קטיעת גפה תחתונה. מנגד, טיפול בתרופות להפחתת רמות חומצה אורית בדם לא השפיע על שיעורי קטיעת גפה תחתונה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על סיכון מוגבר לקטיעת גפה תחתונה בקרב חולי גאוט וכי הסיכון המוגבר לא היה תלוי באבחנה קודמת של סוכרת או מחלת כלי דם היקפית. עוד עולה מהנתונים כי איזון חומצה אורית בדם קשור באופן בלתי-תלוי עם הסיכון לקטיעת גפה תחתונה, רמז לכך שבחלק מהחולים ניתן למנוע את הצורך בניתוח לקטיעת הגפה התחתונה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!