ברמת האוכלוסייה הקשר בין הדחף המיני של הגבר ורמת טוסטסטרון בסרום הוא חזק. אך ההבדלים בריכוז של טוסטסטרון בין גברים עם ליבידו נמוך וגברים ליבידו גבוה הם קטנים מדי מכדי להיות משמעותיים.
למרות שריכוזים נמוכים של טוסטסטרון בסרום מבוססים כגורם לליבידו ירוד, החוקרים רצו להבין יותר טוב את החוזק של קשר זה. לכן הם העריכו מידע ממחקר Massachusetts Male Aging, שהותחל בשנת 1987 ודיווחו על הממצאים שלהם במהדורת יולי של Clinical Endocrinology and Metabolism.
בין השנים 1987 ו-1989 נרשמו למחקר 1632 גברים בין הגילאים 40-70. הנבדקים הוערכו פעמיים נוספות, 9 ו-15 שנים לאחר מכן. בהערכה נמדדו רמות ההורמון בסרום.
בכל נקודת זמן הנבדקים מילאו שאלון עצמי, ששאל שאלות בנוגע לתדירות הרצון המיני שלהם, המחשבות המיניות שלהם והפנטזיות. במעקב לאחר 9 ו-15 שנים היה מידע זמין מ-922 ו-623 גברים בהתאמה.
גברים עם ניקוד של פחות מ-7 נקודות מתוך סך 14 נקודות סווגו כבעלי ליבידו נמוך. לקבוצה זו נכנסו 19% גברים בנקודת ההתחלה, 23% לאחר 9 שנים ו-28% לאחר 15 שנים.
בבדיקה בנקודת ההתחלה רמת טוסטסטרון הכוללת הממוצעת הייתה 516.9 ng/dL והטוסטסטרון הביואבילבילי היה 249 ng/dL.
החוקרים דיווחו שליבידו קשור משמעותית לרמות טוסטסטרון. אך ההבדל ברמות טוסטסטרון בין הנבדקים עם ליבידו נמוך ובין אלה ללא ליבידו נמוך היה קטן. ההבדל הוערך כעליה של 3.4 ng/dL פר יחידת עליה בליבידו.
הערך המנבא חיובי של דיווח על ליבידו נמוך בהצבעה על רמת טוסטסטרון נמוכה הוא קטן. יתרה מכך, הקשר בין ליבידו וטוסטסטרון הביואבילבילי הוא חסר חשיבות.
לכן החוקרים מזהירים רופאים כי דיווח עצמי על ליבידו נמוך אינו יכול להיות מפורש תמיד כמניפטציה של חסר בטוסטסטרון.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!