גישה זו תוכל ליצור ריכוז מקומי גבוה של IL-1Ra , אשר לא כמו התחליף הרקומביננטי, עבר תהליך אותנטי של תרגום, אומרים החוקרים בגיליון יוני של Proceedings of the National Academy of Sciences און ליין.
בכדי לבדוק את ישימות הגישה, החוקרים בדקו רקמה סינוביאלית מ-9 חולים עם RA שהיו מיועדים לעבור החלפת מפרק ב-4 מפרקים. התאים הסינוביאלים גודלו בתרבית והודבקו ברטרווירוס הנושא IL-1Ra cRNA אנושי.
התאים שעברו טרנסדוקציה (מ-1 מיליון ל-10 מיליון תאים למפרק) הוזרקו לשני מפרקי MCP ותאים שלא עברו טרנסדוקציה לשני מפרקי MCP אחרים. המפרקים הוסרו 7 ימים לאחר מכן.
בדיקת rtPCR אישרה כי IL-1Ra RNA בוטא במפרקים שקיבלו תאים מודבקים, בעוד שכמות קטנה הופקה ממפרקי הבקרה. בדיקת אליזה הראתה כי 11 מתוך 12 מפרקים שקיבלו לפחות 1.5 מיליון תאים הפיקו חלבון IL-1Ra.
היברידיזציה in situ ואימונוהיסטוכימיה זיהו צברי תאים שביטאו כמויות גדולות של IL-1Ra שנדבקו לפני שטח הסינוביה שהחלימה ממפרק שקיבל את התאים המודבקים.
החוקרים דיווחו על יצירת מופחתת של IL-6 ופרוסגלנדין E2 במפרקים שטופלו ע”י IL-1Ra, דבר המאשר כי הציטוקין היה פעיל.
במשך 5 שנות המעקב אחר החולים, לא היתה הוכחה קלינית או מולקולרית לתופעות לוואי מההליך, ולא נמצא וקטור רטרווירלי.
ממצאים אלו מצדיקים מחקרי יעילות נוספים ומועדדים פיתוח נוסף של גישות גנטיות לטיפול בדלקת מפרקים והפרעות הקשורות אליה, מסכמים החוקרים.
Proc Natl Acad Sci USA 2005;102:8698-8703
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!