מנגנונים גנטיים שונים עשויים לעמוד בבסיס הקשר בין פיזור שומן בטני (Abdominal Fat) ופיזור שומן באזור העכוז והירך (Gluteofemoral Fat) המשמשים לחישוב היחס בין היקף המותניים והירכיים (Waist-Hip Ratio).
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לזהות וריאנטים גנטיים הקשורים עם מדד WHR גבוה יותר באופן ספציפי משנית לפיזור שומן נמוך יותר באזור העכוז והירך ופיזור שומן גבוה יותר באזור הבטן. בנוסף, הם ביקשו לבחון את הקשר עם הסיכון למחלות לבביות ומטבוליות.
החוקרים השלימו מחקר GWAS (Genome Wide Association Studies) לנתוני WHR ממאגר UK BioBank וסיכום נתונים סטטיסטיים מנתוני GWAS קודמים (נתונים שנאספו בין 2006-2018). מדדים פוליגניים ספציפיים למדדי WHR גבוהים יותר, משנית לפיזור שומן נמוך יותר באזור העכוז והירך או משנית לפיזור גבוה יותר של שומן בטני נקבעו על-בסיס וריאנטים גנטיים הקשורים עם מדדי WHR.
מדגם המחקר כלל 452,302 משתתפים ממוצא אירופאי ממאגר UK Biobank (גיל ממוצע של 57 שנים, מדד WHR ממוצע של 0.87). מניתוח נתוני הגנום זוהה קשר בין 202 וריאנטים גנטיים ובין מדד WHR גבוה יותר, הן כאשר תוקן למדד מסת הגוף (660,648 משתתפים) והן כאשר לא-תוקן למדד זה (663,598 משתתפים).
מבדיקות DEXA (Dual Energy X-ray Absorptiometry) שכלל 18,330 משתתפים עלה כי מדדים פוליגניים ספציפיים לירך ולמותניים למדד WHR גבוה יותר, נקשרו באופן ספציפי עם פיזור שומן מופחת באזור העכוז והירך ופיזור מוגבר באזור הבטן, בהתאמה. מניתוח נוסף של הנתונים אודות 636,607 משתתפים עלה כי המדדים הפוליגניים נקשרו עם רמות טריגליצרידים ולחץ דם גבוהות יותר וסיכון מוגבר לסוכרת (מדד ספציפי למותניים: יחס סיכויים של 1.57; מדד ספציפי לירך: יחס סיכויים של 2.54) ומחלה כלילית (מדד ספציפי למותניים: יחס סיכויים של 1.60; מדד ספציפי לירך: יחס סיכויים של 1.76) לכל עליה של סטיית תקן אחד במדד WHR המתוקן למדד מסת הגוף.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר עשויים לשפר את הערכת הסיכון והטיפול בסוכרת ומחלה כלילית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!