בנבדקים עם נטיה גנטית לריכוז סידן גבוה יותר בדם, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית, סיכון מוגבר למחלת לב כלילית ואוטם לבבי, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש יולי בכתב העת Journal of the American Medical Association.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הקשר הסיבתי האפשרי בין וריאנטים גנטיים הקשורים ברמות סידן מוגברות בדם ובין הסיכון למחלת לב כלילית ואוטם שריר הלב באמצעות הקצאה אקראית מנדליאנית.

החוקרים התבססו על נתוני SNP (Single Nuelcotide Polymorphism) הקשורים עם רמות סידן בדם וכן כאלו הקשורים עם מחלת לב כלילית. הקשר בין כל SNP ובין מחלת לב כלילית ואוטם לבבי נבחנו בהתאם לקשר עם רמות סידן בדם. התוצא העיקרי היה הסיכוי למחלת לב כלילית ואוטם שריר הלב.

מניתוח דגימות אודות 184,305 נבדקים (60,801 חולים עם מחלת לב כלילית [מתוכם כ-70% עם אוטם שריר הלב] ו-123,504 ללא מחלת לב כלילית), ששת הוריאנטים הגנטיים הקשורים עם רמות סידן בדם וללא קשר פליאוטרופי עם ערפלנים אפשריים סיפקו הסבר לכ-0.8% מהשונות ברמות סידן בדם. מניתוח הנתונים עלה כי יחס הסיכויים לכל עליה של 0.5 מ”ג/ד”ל ברמת סידן בדם (כסטיית תקן אחת) עמד על 1.25 למחלת לב כלילית ועל 1.24 לאוטם שריר הלב.

החוקרים מסכמים וכותבים כי נטיה גנטית לרמות סידן גבוהות יותר בדם מלווה בסיכון מוגבר למחלת לב כלילית ואוטם שריר הלב. עדיין לא ידוע אם הסיכון למחלת לב כלילית על-רקע חשיפה גנטית לאורך החיים לרמות סידן מוגברות בדם מתורגם לסיכון הקשור בתוספי סידן לטווח קצר או בינוני.

JAMA 2017; 318:371-380

לידיעה במדסקייפ