הידיעה הבאה מובאת בהמלצתה של עורכת מדור תזונה ד”ר דלית וייסמן
במאמר חדש שפורסם בכתב העת International Journal of Obesity מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי ירידה מכוונת במשקל לעיתים קרובות במהלך החיים מעידה על נטייה לעליה במשקל הגוף, ולכן אלו המנסים דיאטות שונות מועדים לעלייה במשקל בעתיד. מהממצאים עולה כי ייתכן והדיאטה עצמה עשויה להביא לעליה קלה במשקל הגוף, ללא תלות בגורמים גנטיים.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון אם העליה הפרדוקסאלית במשקל הגוף בעקבות דיאטה קשורה יותר לנטייה גנטית לעליה במשקל, מאשר לאירועי הירידה במשקל. מדגם המחקר כלל 4129 תאומים ממחקר FinnTwin16 (90% מהתאומים נולדים בפינלנד בשנים 1975-1979).
החוקרים נעזרו בסקרים לאיסוף נתונים אודות המשקל והגובה של המשתתפים בגילאי 16, 17, 18 ו-25 שנים, ומספר אירועי ירידה מכוונת במשקל הגוף של למעלה מ-5 ק”ג לאחר 25 שנים.
מהתוצאות עולה כי ירידה מכוונת במשקל הגוף ניבאה עליה מואצת במשקל הגוף וסיכון לעודף-משקל. הסיכויים להתפתחות עודף-משקל (מדד מסת גוף של 25 ק”ג למטר בריבוע ומעלה) עד גיל 25 היה גבוה יותר משמעותית עם ירידה מכוונת במשקל פעם אחת במהלך השנים (יחס סיכויים של 1.8 בגברים ויחס סיכויים של 2.7 בנשים), או שני אירועים ומעלה (יחס סיכויים של 2.0 ויחס סיכויים של 5.2 בגברים ובנשים, בהתאמה), בהשוואה למשתתפים ללא אירועים של ירידה מכוונת במשקל הגוף.
בזוגות תאומים מונו-זיגוטיים שונים, בתאום עם לפחות ירידה מכוונת אחת במשקל הגוף משקל הגוף בגיל 25 היה גבוה יותר ב-0.4 ק”ג למטר בריבוע, בהשוואה לתאום ללא ירידה מכוונת במשקל הגוף (p=0.041). בתאומים די-זיגוטיים, בתאום עם ירידה מכוונת במשקל הגוף נרשמה עליה גדולה יותר במשקל הגוף, בהשוואה לתאום ללא ירידה מכוונת במשקל הגוף (הבדל של 1.7 ק”ג למטר בריבוע במדד מסת הגוף בגיל 1 שנים ושל 2.2 ק”ג למטר בריבוע בגיל 25 שנים, p<0.001).
לסיכום, מהתוצאות עולה כי הסבר חשוב אחד לשיעורי ההצלחה הנמוכים של דיאטות בטווח הארוך הינו נטייה גנטית לעליה במשקל. הממצאים בתאומים מונו-זיגוטיים מעידים על קשר בין הדיאטה עצמה ובין עליה מאוחרת במשקל, גם ללא תלות בגורמים גנטיים, ואלו מחייבים מחקרים נוספים בנושא.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!