ממחקר חדש עולה כי וריאנטים גנטיים נפוצים של CRP ו-IL-6, משפיעים על הסיכון לשבץ, לאחר ניתוח לב. אין ספק כי פקטורים גנטיים משפיעים על התוצאות לאחר ניתוח, דוגמאת שבץ. נראה כי למסלולי דלקת יש חשיבות מיוחדת בהתפתחות שבץ לאחר ניתוח לב.
החוקרים עקבו אחר 1635 נבדקים ובדקו את הקשר בין 26 SNP (Single-Nucleotide Polymorphisms) שונים ובין הסיכון להתפתחות שבץ בבית חולים, לאחר ניתוח לב.
החוקרים לא הצליחו לבודד SNP ספציפי הקשור בסיכון מוגבר להתפתחות שבץ לאחר הניתוח. אולם, נמצא קשר בין אללים מסוימים של CRP (3’UTR 1846C/T) ו-IL-6 (-174G/C)ובין סיכון מוגבר פי 3.3 לשבץ באוכלוסיה זו. הסיכון המוגבר של שילוב זה של SNP נשמר גם לאחר ניתוחים שונים של התוצאות.
מהמחקר עולה כי פולימורפיזם הכולל את אזור הפרומוטר של הגן ל-IL-6 מהווה גורם סיכון
ל-Lacunar Stroke וכן מגביר את חומרת השבץ לאחר 3 חודשים. כמו כן, CRP מהווה גורם סיכון למחלות קרדיווסקולריות ושבץ. לא נמצא קשר בין שבץ ובין מין או גזע.
לדברי החוקרים, אין מספיק ידע להצדקת בדיקות ל-SNP אלו. אולם, באופן תיאורטי בדיקות אלו ניתנות לביצוע ועשויות לספק מידע חשוב באשר להערכת הסיכון. באופן זה, הרופאים והמטופלים יוכלו לקבל החלטות באשר למצבם הבריאותי באופן מודע יותר.
לסיכום, החוקרים כותבים כי נערכים מחקרים במטרה לזהות את הגנום הרלוונטי ופקטורים המעורבים בתופעות לוואי נוירולוגיות לאחר ניתוח לב. המחקרים נועדו להרחיב את הידע בכל הנוגע לגורמי הסיכון העיקריים, וחשוב מכך, לזהות את המנגנונים הפתופיזיולוגיים להתפתחות שבץ, לאחר ניתוח לב.
Stroke 2005;36:1854-1858
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!