ממחקר שנערך באפריקה שהתמקד בילדים בגילאי 5-69 חודשים עם דלקת ריאות חמורה, עולה כי הוספת אבץ לטיפול האנטיביוטי המקובל הביאה להפחתת שיעורי התמותה. הירידה בשיעורי התמותה הייתה גדולה יותר בקרב נשאי נגיף HIV.
לדברי החוקרים, זיהומים חדים בדרכי הנשימה הינם הגורם הנפוץ ביותר לתחלואה ותמותה בילדים מתחת לגיל חמש שנים, ושיעורי הזיהומים גבוהים פי 2-10 במדינות מתפתחות, בהשוואה למדינות מפותחות.
להערכת הנושא, החוקרים חילקו באקראי ילדים בגילאי 6-59 חודשים עם דלקת ריאות, לקבלת אבץ פעם ביום, במשך שבוע (176 ילדים; 20 מ”ג בילדים בגילאי 12 חודשים ומעלה ו-10 מ”ג לילדים קטנים יותר) או פלסבו, פעם ביום, במשך שבוע (176 ילדים). הילדים קיבלו גם טיפול אנטיביוטי מקובל לדלקת ריאות חמורה ועברו הערכה כל שש שעות לבדיקת ריוויון חמצן, קצב נשימה וחום גוף.
בקבוצת ילדים שטופלו באבץ שיעורי התמותה עמדו על 4.0% (7 ילדים), זאת בהשוואה ל-11.9% (21 ילדים) בקבוצת הפלסבו. מכאן עולה כי חלה ירידה של קרוב ל-70% בסיכון לתמותה עם טיפול באבץ (ירידה בסיכון היחסי של 0.67).
הירידה הגדולה ביותר בסיכון תועדה בילדים נשאי HIV, בהם מקרי התמותה עמדו על 7 מבין 27 ילדים בקבוצת הפלסבו, לעומת 0 מבין 28 ילדים בקבוצת ההתערבות (סיכון יחסי של 0.1). מנגד, באלו ללא זיהום ב-HIV לא תואר הבדל במקרי התמותה בין קבוצת המטופלים באבץ וקבוצת הפלסבו (7/127, 5.5% עם פלסבו, לעומת 5/129, 3.9% עם אבץ).
החוקרים כותבים כי הסיכון המוגבר עם פלסבו היה גדול יותר משמעותית בקרב ילדים נשאי HIV, בהשוואה לאלו ללא הזיהום הנגיפי (ירידה אבסולוטית בסיכון של 26/100 ילדים לעומת 2/100 ילדים, בהתאמה, p=0.006). הם מעריכים כי יש לטפל ב-13 ילדים במטרה למנוע מקרה תמותה אחד, וכי בילדים בקבוצת הפלסבו נרשמה עליה של פי שלוש בסיכון לתמותה, בהשוואה לאלו שטופלו באבץ.
לאור הממצאים, החוקרים קוראים לשקול הוספת אבץ לטיפול בדלקת ריאות חמורה, בעיקר בילדים שלא קיבלו טיפול כנגד נגיף HIV.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!