בנשים הרות עם אפילפסיה שיעורים גבוהים יותר של תסמיני דיכאון וחרדה במהלך ההיריון ולאחריו, בהשוואה לנשים הרות ללא אפילפסיה או נשים עם אפילפסיה שאינן בהריון, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת Neurology.
המחקר הנוכחי הינו חלק מפרויקט MONEAD (Maternal Outcomes and Neurodevelopmental Effects of Antiepileptic Drugs) להערכת נשים הרות עם אפילפסיה ונשים הרות ללא אפילפסיה, אל מול נשים לא-הרות עם אפילפסיה.
החוקרים בחנו את הנתונים ב-331 נשים הרות עם אפילפסיה, 102 נשים הרות ללא אפילפסיה ו-102 נשים לא הרות עם אפילפסיה לנוכחות אירועי דיכאון מג’ורי, תסמיני דיכאון וחרדה בנקודות זמן קבועות. הם בחנו את הנשים ההרות בכל טרימסטר, בסמוך ללידה וכל שלושה חודשים במהלך 9 החודשים הראשונים לאחר הלידה. הם השלימו הערכות בנקודות זמן דומות של נשים לא הרות עם אפילפסיה.
מהנתונים עולה כי ב-17.5% מהנשים ההרות עם אפילפסיה, 22.2% מהנשים עם אפילפסיה שאינן הרות ו-13.4% מהנשים ההרות ללא אפילפסיה תועדה היסטוריה של הפרעות מצב רוח, כאשר היסטוריה של הפרעות חרדה תועדה ב-16.2%, 25.3% ו-15.5% מהנשים, בהתאמה.
לא תועדו הבדלים בשיעורי היארעות אירועי דיכאון מג’ורי בין הקבוצות. בקרב נשים הרות עם אפילפסיה, גורמים שנקשרו עם אירועי דיכאון מג’ורי כללו לפחות פרכוס אחד כל 90 ימים, טיפול במספר תרופות נוגדות-פרכוס, הריון לא-מתוכנן והיסטוריה של הפרעות מצב רוח.
במהלך ההיריון, בנשים הרות עם אפילפסיה תועד סיכוי הרבה יותר גבוה לתסמיני דיכאון, בהשוואה לנשים לא-הרות (37.2% לעומת 30.4%; יחס סיכויים מתוקן של 0.6, רווח בר-סמך 95% של 0.3-1). לאחר הלידה, בנשים הרות עם אפילפסיה תועד סיכוי גבוה יותר משמעותית לתסמיני דיכאון, בהשוואה לנשים הרות ללא-אפילפסיה.
החוקרים מציינים כי מחשבות אובדניות היו נפוצות יותר בנשים עם תסמיני חרדה בדרגה חמורה יותר.
Neurology, 2022
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!