שתי התערבויות התנהגותיות להפחתת מתחים עשויות להיות יעילות במניעת פרכוסים במבוגרים עם אפילפסיה מוקדית עמידה לטיפול תרופתי, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש פברואר בכתב העת Neurology.
מדגם המחקר כלל 66 חולים עם אפילפסיה מוקדית, עמידה לטיפול תרופתי, משלושה מרכזים. המשתתפים חולקו באקראי לאחת מבין שתי התערבויות: (1) הרפיית שרירים פרוגרסיבית עם נשימות סרעפת, או (2) פעילות מבוקרת ממוקדת-קשב עם תנועות גפיים. לאחר שמונה שבועות בסיס, המשתתפים החלו ב-12 שבועות של טיפול כפל-סמיות. דיווחים יומיים שימוש לדירוג מצב הרוח והדחק וכן ספירת אירועי פרכוסים בוצעה באמצעות יומן אלקטרוני, כאשר לא הותר ביצוע שינויים בטיפול התרופתי.
התוצא העיקרי של המחקר היה אחוז הירידה בתדירות הפרכוסים במהלך 28 ימים, בהשוואת המצב הבסיסי והטיפול; תוצאים משניים כללו אינטראקציה בין דחק ופרכוסים והפחתת מתחים.
מהתוצאות עולה כי ב-66 המשתתפים שנכללו בניתוח לפי כוונה לטיפול, תדירות פרכוסים הייתה קטנה יותר מתחילת המחקר בשתי הקבוצות הטיפול (29% בקבוצת הרפיית שרירים פרוגרסיבית ו-25% בקבוצת קשב ממוקד). הרפיית שרירים פרוגרסיבית וקשב ממוקד לא היו שונות בהיקף הפחתת תדירות פרכוסים, אם כי הרפיית שרירים פרוגרסיבית לוותה בהפחתת מתחים בהשוואה לתרגילי קשב ממוקד. החוקרים מדווחים עוד כי דחק יומי לא זוהה כגורם המנבא פרכוסים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי שתי ההתערבויות הובילו להפחתת תדירות פרכוסים בחולים עם פרכוסים מוקדים ועמידים לטיפול תרופתי, אם כי לא זוהו הבדלים בין שתי קבוצות הטיפול. הרפיית שרירים פרוגרסיבית הייתה יעילה יותר מקשב ממוקד בהפחתת תחושת דחק.
Neurology. Published online February 14, 2018
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!