מנתונים חדשים שהוצגו במהלך הכנס השנתי ה-71 מטעם ה-American Epilepsy Society עולה כי עיכוב ממושך באבחנת אפילפסיה תורם לעליה בסיכון לתאונות דרכים, הניתנות למניעה.
לדברי החוקרים, רופאים רבים אינם מכירים סוגים של פרכוסים מעבר לאלו הגורמים לעוויתות. הם קוראים להדרכה טובה יותר של רופאים, כמו גם של הציבור הרחב, במטרה להביא לשיפור בזיהוי פרכוסים וצמצום נזק משנית לעיכוב באבחנה.
החוקרים התבססו על נתונים פרוספקטיביים אודות 173 משתתפים מפרויקט Human Epilepsy Project, העוקב אחר חולים בגילאי 12-60 שנים עם אבחנה חדשה של אפילפסיה מוקדית. על-בסיס הנתונים מראיונות מובנים, החוקרים סיווגו את המשתתפים לאלו עם “פרכוסים משבשים”, הכוללים פרכוס טוני-קלוני, ואלו עם “פרכוסים עדינים”.
מבין 171 המשתתפים, 97 התייצגו תחילה עם פרכוסים עדינים ו-76 עם פרכוסים משבשים.
החוקרים קבעו את הזמן מהופעת התסמינים עד לאבחנה באמצעות יומני פרכוס ורשימות רפואיות. חציון הזמן עד לאבחנה היה ארוך יותר משמעותית בקבוצת החולים עם פרכוסים עדינים (337 ימים לעומת 110.5 ימים).
למרות שהחולים עם פרכוסים משבשים נטו יותר להפרעה במצב הכרה, בהשוואה לאלו עם פרכוסים עדינים, נוכחות הפרעה במצב הכרה לא השפיעה על הזמן עד לאבחנה באף אחת מהקבוצות.
כל שש תאונות הדרכים שניתנות היו למניעה תועדו בחולים עם הפרעה במצב הכרה בטרם אבחנת פרכוס. כלומר למעלה מ-5% מהחולים עם אבחנה חדשה היו מעורבים בתאונות דרכים שניתנות היו למניעה.
החוקרים טוענים כי במידה והפרכוסים היו מאובחנים מוקדם יותר, שני-שליש היו נעלמים עם טיפול תרופתי.
ממצאי המחקר הצביעו על שיעורי תגובה של 66% בחולים עם אבחנה חדשה של אפילפסיה.
מתוך כנס ה-AES
לידיעה במדסקייפ
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!