מתוצאות מחקר רטרוספקטיבי, שהוצגו במהלך כנס מטעם ה-World Congress of Neurology, עולה כי שיעור הפרכוסים או אפילפסיה לאחר תרומבוליזה לטיפול באירוע מוחי איסכמי דומה לשיעורים שתועדו עשרות שנים לפני השימוש בטיפול תרומבוליטי. התמרה המורגית ודרגת הפגיעה הנוירולוגית לאחר טיפול תרומבוליטי, אך לא טרם מתן הטיפול, נקשרה בקשר בלתי-תלוי עם פרכוסים או אפילפסיה לאחר אירוע מוחי.
להערכת גורמי סיכון לפרכוסים או אפילפסיה לאחר אירוע-מוחי, החוקרים השלימו מחקר רטרוספקטיבי שכלל 153 חולים לאחר טיפול תרומבוליטי באמצעות tPA (Tissue Plasminogen Activator) בשל אירוע מוחי איסכמי חד בין השנים 2005-2011. החולים היו במעקב למשך לפחות שנתיים לאחר אירוע מוחי ואלו עם אבחנה של אפילפסיה השלימו לפחות שתי בדיקות EEG ממושכות.
מדגם המחקר כלל 74 נשים ו-79 גברים, בגיל ממוצע של 67.2 שנים. מבין 153 החולים, 21 חולים (13.7%) פיתחו פרכוסים ו-15 חולים (9.8%) אובחנו עם אפילפסיה. החוקרים מצאו כי מבין המשתנים שנבחנו, רק התמרה המורגית ומדד mRS (Modified Rankin Score) של 2 נקודות ומעלה זוהו כגורמי סיכון מנבאים משמעותיים לפרכוסים או אפילפסיה. הממצאים העידו על השפעה לא-משמעותית של מדד NIHSS או רמות סוכר בקבלה, לחץ דם סיסטולי בתחילת הדרך, סוכרת או היפרכולסטרולמיה.
החוקרים בחנו עוד גורמים המנבאים פרוגנוזה פחות טובה בחולים לאחר אירוע מוחי ומצאו כי גיל, מדד NIHSS ופרכוסים זוהו כגורמי סיכון בלתי-תלויים לתוצאות שליליות (מדד mRS של 2 נקודות ומעלה).
מתוך כנס ה-WCN
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!