בחולי סרטן הנוטלים משלב של מעכבי PD-1 ומעכבי CTLA-4 קיים סיכון מוגבר להפרעות בתפקוד בלוטת התריס והיפופיזיטיס, כך עולה מתוצאות מטה-אנליזה חדשה בנושא, שפורסמו בכתב העת JAMA Oncology.

מדובר במטה-אנליזה הראשונה להערכת רעילות אנדוקרינית על-רקע טיפול ב-PD-1, PD-L1, CTLA-4 וטיפול משולב. החוקרים חשוב כי מדובר בסוגיה חשובה שיש לקחת בחשבון בטיפול ובמעקב אחר חולים תחת טיפול אימונותרפי.

הסקירה כללה 38 מחקרים אקראיים, כולל 7,551 חולים, שבחנו משטרי טיפול במעכבי בקרה חיסונית בחולים עם גידולים סולידיים מתקדמים. הממאירויות הנפוצות כללו מלנומה, סרטן ריאות מסוג NSCLC (Non-Small Cell Lung Cancer) ו-RCC (Renal Cell Carcinoma).

המשטרים כללו טיפול מונותרפי במעכבי PD-1 (Nivolumab או Pembrolizumab), מעכב CTLA-4 (Ipilimumab), או מעכב PD-L1 (Atezolizumab); וטיפולים משולבים כללו מעכב PD-1 עם מעכב CTLA-4. התוצאים שנבחנו כללו היפותירואידיזם, היפרתירואידיזם, היפופיזיטיס, אי-ספיקת אדרנל ראשונית וסוכרת על-רקע חסר אינסולין.

בחולים שטופלו במשלב מעכבי בקרה חיסונית תועד סיכון מוגבר משמעותית להתפתחות היפותירואידיזם (יחס סיכויים של 3.81) והיפרתירואידיזם (יחס סיכויים של 4.27), בהשוואה לחולים תחת טיפול מונותרפי במעכבי CTLA-4. התוצאות הדגימו סיכון מוגבר להיפותירואידיזם (יחס סיכויים של 1.89) בחולים עם מעכבי PD-1, בהשוואה למעכבי CTLA-4.

הסיכון להיפרתירואידיזם, אך לא היפותירואידיזם, היה גבוה יותר משמעותית עם מעכבי PD-1 בהשוואה למעכב PD-L1 (יחס סיכויים של 5.36).

בחולים תחת טיפול במעכב PD-1 תועד סיכוי נמוך יותר להיפופיזיטיס, בהשוואה לאלו תחת מעכבי CTLA-4 (יחס סיכויים של 0.29), בעוד שאלו תחת טיפול משולב היו בסיכון גבוה יותר להתפתחות היפופיזיטיס (יחס סיכויים של 2.2).

באשר לאי-ספיקת אדרנל ראשונית וסוכרת, החוקרים לא זיהו ממצאים משמעותיים סטטיסטית לאור מספר האירועים הקטן.

JAMA Oncol 2017

לידיעה במדסקייפ