עירוי אקלסטה יחיד אינו משמר צפיפות עצם לאחר טיפול בפרוליה (Calcif Tissue Int)

במאמר שפורסם בכתב העת Calcified Tissue International מדווחים חוקרים מניו-זילנד על סדרת מקרים חדשה, ממנה עולה כי מנה יחידה של Zoledronate (אקלסטה) אינה משמרת היטב אובדן צפיפות עצם אופייני לאחר הפסקת טיפול ב-Denosumab (פרוליה).

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי בעת הפסקת טיפול בפרוליה חוזרת ספיגת עצם במהירות, המגיעה לרמות גבוהות כפליים מרמות הבסיס בתוך שנה מהזריקה האחרונה. כתוצאה מכך, במהלך השנה הראשונה לאחר הפסקת טיפול חלה ירידה משמעותית בצפיפות העצם עם עליה בסיכון לשברים.

החוקרים מדווחים כי שישה חולים שלקחו חלק במחקר FREEDOM בשלב 3, להערכת פרוליה כטיפול באוסטיאופורוזיס, טופלו במשך שבע שנים בתרופה, כאשר שישה חודשים לאחר המנה האחרונה של פרוליה, ניתן להם עירוי יחיד של אקלסטה במינון 5 מ”ג.

בתחילת המחקר, גיל המשתתפים הממוצע עמד על 82.6 שנים ומדד T-score בעמוד השדרה עמד על 1.69- כאשר המדד בכלל ירך עמד על 1.96-. במהלך שבע שנות הטיפול בפרוליה, צפיפות העצם בעמוד השדרה עלתה ב-18.5%, בעוד שהצפיפות בכלל ירך עלתה ב-6.9%.

צפיפת העצם נבחנה שוב 18-23 חודשים לאחר שהחולים קיבלו מנה יחידה של אקלסטה, כאשר בנקודת זמן זו זיהו החוקרים ירידה משמעותית בצפיפות העצם בירך (p=0.043) ובירך (p=0.005).

החוקרים מציינים כי צפיפות העצם בירך עדיין הייתה גבוהה ב-9.3% לאחר עירוי אקלסטה, בהשוואה לצפיפות העצם לפני התחלת טיפול בפרוליה.עם זאת, לא כך היה בהערכת צפיפות העצם בירך, שלא הייתה שונה משמעותית מצפיפות העצם בירך בתחילת המחקר.

בעת מדידת צפיפות העצם לאחר עירוי אקלסטה, רמות P1NP בדם נעו בין 39-60 מיקרוגרם/ליטר, עדות כי הטיפול באקלסטה לא עיכב היטב את ספיגת העצם. החוקרים מציינים כי לא ברור אם טיפול אינטנסיבי יותר באקלסטה עשוי להביא לשימור טוב יותר של השיפור בצפיפות העצם עם טיפול ארוך-טווח בפרוליה. עם זאת, מעדויות עולה כי עירוי יחיד של אקלסטה מדכא ספיגת עצם למשך חמש שנים, ולכן החוקרים בחרו שלא לחזור על המנה.

אחרים דיווחו על צפיפות עצם שנותרה יציבה לאחר שחולים חצו מטיפול בפרוליה לטיפול חד-שבועי ב-Alendronate, אם כי המעקב היה מוגבל לשנה אחת. ייתכן כי הדבר נובע מכך שפרוליה מפחיתה משמעותית ספיגת עצם, ולכן קליטה של ביספוספנטים לאחר מכן צפויה להיות נמוכה עם עליה בספיגת עצם, דבר המאפשר קליטה טובה יותר של התכשיר הפומי לשלד.

לכן, החוקרים מציעים כי טיפול פומי בביספוספנטים עשוי להיות יעיל יותר לאחר הפסקת טיפול בפרוליה.

Calcif Tissue Int. Published online May 13, 2017

לידיעה במדסקייפ

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

גאוט ורטינופתיה סוכרתית: סיכון מוגבר והתפקיד המגן של טיפול להורדת רמות חומצת השתן

גאוט ורטינופתיה סוכרתית: סיכון מוגבר והתפקיד המגן של טיפול להורדת רמות חומצת השתן

מקור: Ophthalmol
ד"ר יעל שרון
ד"ר יעל שרון
אין תגובות|27/09/2026

המחקר בדק שתי שאלות מרכזיות: האם בקרב חולי סוכרת מסוג 2, נוכחות של גאוט (Gout) קשורה לסיכון מוגבר להתפתחות רטינופתיה סוכרתית (DR) וסיבוכיה? והאם בחולי גאוט שכבר סובלים מרטינופתיה סוכרתית מתקדמת, טיפול להורדת חומצה אורית (ULT) עשוי להפחית את הסיכון לסיבוכים מסכני ראייה?

הנחיות חדשות לטיפול במחלת ההשמנה

הנחיות חדשות לטיפול במחלת ההשמנה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|03/09/2026

לאחרונה פורסמו הנחיות חדשות ע״י האיגוד האירופאי לחקר וטיפול בהשמנה וע״י האיגוד האמריקאי לסוכרת, אשר מדייקות את הטיפול במחלת ההשמנה באופן נרחב יותר מהפחתת משקל, וזאת על סמך העדויות המחקריות שהצטברו עד תחילת 2026

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן