במאמר שפורסם בכתב העת Circulation מדווחים חוקרים על סקירה חדשה, להערכת השפעות טיפולים תרופתיים שונים לסוכרת למניעת סיבוכים קרדיווסקולאריים וכלייתיים. החוקרים מדווחים כי במחקרים שפורסמו עד כה, הטיפול באגוניסטים לקולטן GLP1 (Glucagon-Like Peptide) ומעכבי SGLT2 (Sodium Glucose Cotransporter) הפחיתו סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים בדרגה דומה בחולים עם מחלה קרדיווסקולארית טרשתית ידועה, בעוד שלמעכבי SGLT-2 הייתה השפעה בולטת יותר במינעת אשפוזים בשל אי-ספיקת לב והתקדמות מחלת כליות.
החוקרים השלימו סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים להערכת תוצאים קרדיווסקולאריים בעקבות טיפול באגוניסטים לקולטן GLP1 ומעכבי SGLT-2 לאחר חיפוש במאגרי PubMed ו-EMBASE. התוצאים העיקריים כללו משלב אוטם לבבי, אירוע מוחי ותמותה קרדיווסקולארית (סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים); אשפוז עקב אי-ספיקת לב; והתקדמות מחלת כליות.
הסקירה כללה נתונים משמונה מחקרים ו-77,242 חולים, 42,920 חולים (55.6%) במחקרים להערכת אגוניסטים לקולטן GLP1 ו-34,322 חולים (44.4%) במחקרים להערכת מעכבי SGLT-2. שתי משפחות התרופות הפחיתו את הסיכון לסיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים בהיקף דומה, כאשר אגוניסטים לקולטן GLP1 הביאו לירידה בהיקף של 12% ומעכבי SGLT-2 הביאו לירידה של 11% בסיכון הנ”ל.
עם שתי משפחות התרופות, השפעת הטיפול הייתה מוגבלת לירידה של 14% בחולים עם מחלה קרדיווסקולארית טרשתית ידועה, בעוד שבחולים ללא מחלה טרשתית מבוססת לא תועדה השפעה.
הטיפול במעכבי SGLT-2 הפחית אשפוזים עקב אי-ספיקת לב בהיקף של 31%, בעוד שלטיפול באגוניסטים לקולטן GLP1 לא הייתה השפעה משמעותית על תוצא זה.
הן אגוניסטים לקולטן GLP1 והן מעכבי SGLT-2 הפחיתו את הסיכון להתקדמות מחלת כליות (ירידה של 18% ושל 38% בסיכון, בהתאמה), כולל מאקרו-אלבומינוריה, אך רק הטיפול במעכבי SGLT-2 הפחית את הסיכון להחמרת קצב פינוי גלומרולארי משוער, מחלת כליות סופנית, או תמותה כלייתית (ירידה של 45% בסיכון הנ”ל).
החוקרים מסכמים ווכתבים כי יש לקחת בחשבון את פרופיל התועלת הקלינית השונה של אגוניסטים לקולטן GLP1 ומעכבי SGLT-2 בתהליכי קבלת החלטות אודות הטיפול בחולים עם סוכרת מסוג 2.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!