הטיפול בחסמי ביתא עשוי להיות מלווה בסיכון מוגבר לתמותה בחולי סוכרת, בפרט בחולים עם מחלת לב כלילית, כך טוענים חוקרים במאמר חדש שפורסם בכתב העת Mayo Clinic Proceedings.

מדגם המחקר כלל 2,840 משתתפים עם סוכרת, מהם 697 חולים נטלו טיפול בחסמי ביתא ו-14,684 חולים ללא סוכרת, כולל 1,584 אשר נטלו את הטיפול התרופתי. הן מחלת לב כלילית והן אי-ספיקת לב היו נפוצות יותר בקרב חולים שטופלו בחסמי ביתא, בהשוואה לאלו שלא טופלו בתרופות אלו.

בקרב חולי הסוכרת, שיעורי התמותה מכל-סיבה ל-1,000 שנות-אדם עמדו על 40.6 בקרב אלו שנטלו חסמי ביתא, בהשוואה ל-17.1 בקרב אלו שלא נטלו טיפול זה. בקרב המשתתפים ללא סוכרת, שיעורים אלו עמדו על 13.8 ו-5.9, בהתאמה.

מניתוח רב-משתני עלה כי יחס הסיכון המתוקן לתמותה מכל-סיבה בקרב חולי סוכרת אשר נטלו חסמי ביתא, בהשוואה לאלו שלא נטלו חסמי ביתא, עמד על 1.49.

תוצאות דומות תועדו בקרב אלו שנטלו חסמי ביתא סלקטיביים לקולטן β1 (יחס סיכון מתוקן של 1.60) ואלו שנטלו חסמי ביתא ספציפיים (Bisoprolol, Metoprolol ו-Carvedilol), בהשוואה לאלו שלא נטלו חסמי ביתא (יחס סיכון מתוקן של 1.55).

בקרב משתתפים ללא סוכרת, יחס הסיכון המתוקן לא היה שונה משמעותית בין אלו שנטלו ואלו שלא נטלו חסמי ביתא. בנוסף, שיעורי התמותה מכל-סיבה היו גבוהים יותר משמעותית בקרב חולים עם סוכרת ומחלת לב כלילית, אשר נטלו חסמי ביתא, בהשוואה לאלו שלא נטלו טיפול זה (יחס סיכון מתוקן של 1.64), בעוד שהסיכון היה נמוך יותר משמעותית עם טיפול בחסמי ביתא בקרב אלו עם מחלת לב כלילית וללא סוכרת (יחס סיכון מתוקן של 0.68).

החוקרים סיכמו כי טיפול בחסמי ביתא עשוי להתלוות בסיכון מוגבר לתמותה של חולים עם סוכרת ובתת-קבוצה של חולים עם מחלת לב כלילית. הם קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה לקבוע אם חסמי ביתא עשויים להפחית תמותה ואירועים כליליים בחולי סוכרת תחת טיפול תרופתי אופטימאלי.

Mayo Clin Proc. 2018;93:409-418

לידיעה במדסקייפ