ממצאי מחקר CVD REAL 2 מספקים תמיכה נוספת לתועלת של טיפול במעכבי SGLT2 (Sodium Glucose Co-Transporter) שדווחה בעבר באוכלוסיית צפון אמריקה ואירופה במחקר CVD REAL, לאוכלוסייה מגוונת יותר, שרובה מאסיה. במחקר CVD REAL 2, בקרב חולים עם סוכרת מסוג 2 ממרפאות קליניות בשש מדינות באזור אסיה, ישראל וקנדה, שהחלו טיפול במעכבי SGLT-2 לעומת תכשיר אחד לאיזון הסוכר בדם, תועד סיכון נמוך יותר לתמותה, אשפוז בשל אי-ספיקת לב או אוטם לבבי או אירוע מוחי לאחר שנה אחת.
החוקרים אספו נתוני ם מרשומות רפואיות ומאגרי נתונים ארציים וזיהו 3.9 מיליון מבוגרים (גילאי 18 שנים ומעלה) במדינות אלו, אשר החלו טיפול חדש בתרופות אלו, עם התחלת טיפול בין 2013-2015.
מרבית החולים היו מדרום קוריאה (72%), יפן (14%), אוסטרליה (6%), ישראל (4%), קנדה (3%) וסינגפור (פחות מ-1%). חלק קטן מהמשתתפים במחקר, 249,348 חולים, החלו בטיפול במעכבי SGLT-2.
החוקרים פיתחו מדד ניקוד ספציפי למדינה להערכת הסבירות לקבלת מרשם לטיפול במעכבי SGLT-2. הם התאימו 235,064 חולים שהחלו טיפול בתרופות אלו, אל מול מספר דומה של חולים שהחלו טיפול בתרופה אחרת לאיזון רמות הסוכר בדם.
לאחר ההתאמה, המאפיינים הבסיסיים היו מאוזנים היטב בין הקבוצות. גיל החולים הממוצע עמד על 57 שנים, 45% היו נשים. מבין המשתתפים במחקר, כ-27% סבלו ממחלה קרדיווסקולארית ידועה, כולל אירועים מוחיים (10%), אי-ספיקת לב (7%) ואוטם לבבי (3%).
כ-75% מהמשתתפים במחקר נטלו מטפורמין, למעלה ממחצית נטלו סולפוניל-אוריה (52%) או מעכבי DPP-4 (55%) ו-20% מהחולים נטלו אינסולין. במדינות שונות ניתנו מעכבי SGLT2 שונים, עדות לאישורי טיפול שונים ודפוסי מרשם מקומיים.
בסיכומו של דבר, 70% מהחולים שטופלו במעכבי SGLT2 ומרבית החולים ביפן, אוסטרליה וסינגפור, נטלו Dapagliflozin (פורסיגה). עוד 14% מהחולים ולמעלה ממחצית מהחולים בישראל, טופלו ב-Empagliflozin (ג’רדיאנס). מעבר לכך, 9% מהחולים טופלו ב-Ipragliflozin, 4% נטלו Canagliflozin, 3% טופלו ב-Tofogliflozin ו-1% טופלו ב-Luseogliflozin.
אחר מעקב ממוצע של מעלה שנה אחת אחר 470,128 חולים, החוקרים זיהו 5,216 מקרי תמותה. במהלך המעקב, הסיכון לתמותה היה נמוך יותר משמעותית בחולים שהחלו בטיפול במעכבי SGLT2, בהשוואה לאלו שהחלו בטיפול אחר לאיזון הסוכר בדם (יחס סיכון של 0.51 לתמותה מכל-סיבה). עוד תועד סיכון נמוך יותר לאשפוזים עקב אי-ספיקת לב (יחס סיכון של 0.64), אוטמים לבביים (יחס סיכון של 0.81) ואירועים מוחיים (יחס סיכון של 0.68). הממצאים היו די עקביים בין המדינות השונות.
החוקרים מודעים למגבלות המחקר, הכוללות ערפלנים אפשריים והעדר הערכת תוצאי בטיחות, כולל סיכון לקטיעות שתואר עם טיפול ב-Canagliflozin במחקר CANVAS, וכן אירועי חמצת סוכרתית וזיהומים בדרכי המין והשתן שתועדו עם תרופות אחרות במשפחה.
J Am Coll Cardiol. Published online March 11, 2018
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!