החוקרים ניתחו באופן רטרוספקטיבי את גורמי הסיכון הקרדיומטבוליים וכן את הסיכונים הקרדיווסקולרים לעשר שנים בעוקבת מחקר ה-Whitehall II הפרוספקטיבי. המשתתפים אובחנו באמצעות מבחן סבילות של 75ג’ גלוקוז דרך הפה. החוקרים אפיינו את המאובחנים עם סוכרת סוג 2 לאחד משלוש תת קבוצות; לפי ריכוז הגלוקוז בצום, לפי ריכוזי הגלוקוז  2h או שאובחנו על סמך שניהם. החוקרים פיתחו גם דיאגרמת סיווג לזיהוי של פרטים שבהם סביר שריכוזי הסוכר בצום וריכוזי הגלוקוז לאחר שעתיים יהיו גבוהים, אך שלגביהם היו פרטים רק לגבי ריכוז הגלוקוז בצום.

החוקרים ניהלו מעקב של 14.2 בממוצע בין השנים 1991-2009. מבין למעלה מ-10,000 אנשים, 6843 נכללו במחקר, מתוכם 6569 לא סבלו מסוכרת. בסך הכל, 274 מקרים של סוכרת סוג 2 זוהו, כשל-55 מהם היו רמות גבוהות של גלוקוז בצום בלבד, ל-148 רמות גבוהות של גלוקוז 2h  בלבד, ו-71 הציגו את שני המאפיינים גם יחד.

בזמן האבחון, האחרונים נטו להיות בעלי BMI גבוה יותר מאלה שהציגו את  אחד המאפיינים בנפרד. ריכוזי ההמוגלובין המסוכר  A1c  היו גם הם גבוהים יותר במשתתפים עם הרמות הגבוהות של הגלוקוז בצום וכן של הגלוקוז 2h (כ- 7.4%) מאשר במשתתפים עם ריכוז גבוה של גלוקוז בצום בלבד או של הגלוקוז 2h (בשני המקרים- 5.9%).

החוקרים מצאו גם כי בקבוצה שאובחנה על סמך ריכוזים גבוהים הן של גלוקוז בצום והן של גלוקוז 2h  היו המשתתפים בסיכון גבוה יותר למחלות קרדיווסקולריות (מאשר בקבוצה של ריכוז הגלוקוז בצום בלבד), וריכוזי הגלוקוז והעמידות לאינסולין עלו במהירות בקבוצה זו. 

החוקרים מסכמים כי בחולי סוכרת סוג 2 המאובחנים על סמך ריכוזים גבוהים של גלוקוז בצום, או בשל ריכוזי הגלוקוז 2 h, או על סמך שניהם, יש התפתחות שונה ואופיינית של הסיכון הקרדיומטבולי אף טרם האבחון. 

The Lancet Diabetes & Endocrinology, Early Online Publication, 21 February 2013