מאת ד”ר נגה ליפשיץ
מתוצאות מחקר שפורסם ב-11 באוקטובר 2010 ב-Diabetes Care, עולה כי נמצא קשר בין רמות המוגלובין A1C של 6% ומטה או רמות גבוהות מ-8%, ובין עלייה בסיכון הקרדיווסקולארי.
החוקרים כותבים כי קיים קשר בין סוכרת סוג 2 ובין עלייה בסיכון הקרדיווסקולארי. עם זאת, עד כה לא ברור מהם ערכי ההמוגלובין A1C האידיאליים לצמצום הסיכון לאירועים לבביים באוכלוסיה זו.
החוקרים מסבירים כי במחקר ה-ACCORD נמצא קשר בין איזון גליקמי הדוק ובין עלייה בתמותה מכל הסיבות ובתמותה הקרדיווסקולארית בחולי סוכרת סוג 2. המחקר הנוכחי הינו מחקר מסוג מקרה-ביקורת, שנערך על מנת לבחון את הקשר בין ערכי ההמוגלובין A1C ובין הסיכון הקרדיווסקולארי באוכלוסיה זו.
המחקר כלל 11,157 משתתפים עם סוכרת סוג 2 שסבלו מאוטם לבבי לא פטאלי, שבץ לא פטאלי או מוות קרדיווסקולארי, וכן 44,628 מקרי-ביקורת עם סוכרת סוג 2 מותאמים לפי גיל ומין. החוקרים חילקו את המשתתפים על פי ערכי ההמוגלובין A1C ל-3 קבוצות: עד 6%, יותר מ-6% עד 8%, או יותר מ-8%, ובדקו את הסיכוי לאירועים קרדיווסקולאריים על פי ערכי ההמוגלובין A1C לפני האירוע.
מתוצאות המחקר עולה כי למשתתפים עם ערכי המוגלובין A1C של 6% ומטה נמצא סיכוי גבוה ב-20% לאירוע קרדיווסקולארי, לעומת משתתפים עם ערכי המוגלובין A1C של יותר מ-6% עד 8% (p<0.0001). כמו כן, למשתתפים עם ערכי המוגלובין A1C גבוהים מ-8% נמצא סיכוי גבוה ב-16% לאירוע קרדיווסקולארי (p<0.0001).
החוקרים מציינים כי נצפתה אינטראקציה סטטיסטית בין הסיווג לקבוצות ההמוגלובין A1C ובין רמות ה-LDL (p=0.0002), שימוש בתרופות קרדיווסקולאריות (p=0.02) ושימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות (p=0.001).
לאור תוצאות המחקר מסכמים החוקרים כי בקרב חולי סוכרת סוג 2, נמצא קשר בין רמות המוגלובין A1C של 6% ומטה או רמות גבוהות מ-8% ובין עלייה בסיכון הקרדיווסקולארי, לעומת רמות המוגלובין A1C של 6-8%. הם כותבים כי התוצאות מתאימות לתוצאות מחקר ה-ACCORD, ומסבירים כי ייתכן שצמצום אגרסיבי של רמות ההמוגלובין A1C אינו מתאים לכלל המטופלים עם סוכרת סוג 2.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!