מתוצאות מחקר קטן עולה כי במהלך דה-טוקסיפיקציה מאופיואידים חל שיפור בתסמיני דיכאון, העשוי להימשך לאורך מספר חודשים.
תכנית Stanford Comprehensive Interdisciplinary Pain Program נועדה להפחית את השימוש באופיואידים תוך טיפול בכאב, תסמיני גמילה והפרעות פסיכיאטריות נלוות. התכנית מבוססת על הניסיון של הרופאים בטיפול בכאב, פסיכולוגים לטיפול בכאב, פסיכיאטרים ופיזיותרפיסטים, כמו גם מומחים להפרעות התמכרות.
החוקרים מסבירים כי ידוע מזה עשרות שנים כי תכנית מקיפה ואינטנסיבית עשויה להביא לתוצאות הטובות ביותר בטיפול המורכב בכאב.
מדגם המחקר כלל 15 משתתפים, בגילאי 28-64 שנים, עם מגוון רחב של הפרעות כאב, כולל כאב גב תחתון, כאבי בטן, כאבי מפרקים, מיגרנה, פיברומיאלגיה ו-CRPS (Complex Regional Pain Syndrome). משך הכאב הממוצע היה 14 שנים. החולים סבלו מליקוי חמור בתפקוד, רובם לא יכלו לעבוד. לפני אשפוז לצורך התכנית במשך חמישה ימים, הטיפול התרופתי באופיואידים כלל מורפין, הידרוקודון, אוקסיקודון ומדבקות פנטניל.
במהלך חמשת ימי האשפוז ניתן מתאדון והמנון הופחת עד להפסקתו לאחר חמישה ימים. כמו כן, הותאם הטיפול האופטימאלי להקלה על כאב והחולים עברו טיפולים פסיכולוגיים, פיזיותרפיים וריפוי בעיסוק.
תסמיני דיכאון, כפי שנמדד לפי מדד Hospital Anxiety and Depression Scale, היו נמוכים משמעותית מהאשפוז עד לשחרור מהאשפוז (p=0.047) ולאחר שלושה חודשי מעקב (p=0.044). כמו כן, במהלך המעקב זוהתה גם ירידה בתסמיני חרדה.
תסמיני חרדה ודיכאון היו שניהם בטווח התקין בעת המעקב. מעניין לציין כי הירידה במצב רוח ירוד הייתה פרופורציונאלית להיקף הירידה בשימוש באופיואידים. היקף הירידה באופיואידים במהלך התכנית עמד בקורלציה משמעותית עם הירידה במדדי הדיכאון (p=0.001).
בעת השחרור והמעקב זוהתה ירידה משמעותית ועקבית בהפרעה של כאב לתפקוד היומיומי.
מתוך הכנס השנתי ה-32 מטעם ה-American Pain Society
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!