ממחקר חדש שפורסם ב-Journal of Investigative Dermatology עולה כי גם שנים לאחר מדידה, קיים קשר בין ריכוז גבוה של וויטמין D בדם ובין סיכון מוגבר לסרטן BCC (Basal Cell Carcinoma).
לדברי החוקרים, ספקטרום הקרינה האולטרה-סגולה הגורם לנזק ל-DNA בקריטנוציטים זהה לזה המעודד סינתזה של וויטמין D ע”י תאים אלו. לכן, ייתכן כי ייצור וויטמין D בקרטינוציטים הינו מנגנון הגנה טבעי כנגד נזקי קרינה אולטרה-סגולה. מצד שני, החוקרים מוסיפים כי מעדויות בנושא עולה כי וויטמין D והקולטנים לו מעורבים בתהליכי התפתחות ממאירויות עוריות.
עם זאת, עד כה לא נערכה בדיקה ישירה להערכת הקשר בין רמות וויטמין D ובין BCC בבני אדם. במחקר הנוכחי התבססו החוקרים על מאגר נתונים של דגימות פתולוגיה של BCC. הם התאימו את דו”חות הפתולוגיה עם הנתונים אודות רמת וויטמין D בכל חולה, טרם התפתחות הממאירות העורית.
ב-220 חולים לבנים ו-220 ביקורות, נערכו מדידות להערכת וויטמין D בין השנים 1968 ו-1970. מקרי ממאירות אובחנו בין השנים 1974 ו-1979. מרווח הזמן הממוצע בין המדידה ובין האבחנה עמד על 8.74 שנים.
החוקרים מצאו כי עבור כל עליה של 1 ננוגרם למ”ל ברמות וויטמין D בדם, הסיכון ל-BCC עלה ב-3%. בקרב חולים עם רמות וויטמין D בחמישון העליון, יחס הסיכויים הלא-מתוקנן עמד על 2.32, בהשוואה לאלו עם רמות וויטמין D בחמישון התחתון (p=0.03).
יתרה מזאת, בחולים עם רמות מספקות של וויטמין D (מעל 30 ננוגרם למ”ל) תועד סיכון מוגבר משמעותית לממאירות, בהשוואה לאלו עם חסר וויטמין D (פחות מ-10 ננוגרם למ”ל), עם יחס סיכויים לא-מתוקנן של 3.98 (p<0.01).
מניתוח רב-משתנים עם תקנון ל-BMI, הרגלי עישון, השכלה, הערכת החשיפה לשמש, החשיפה לקרני רנטגן, והיסטוריה אישית של ממאירות, הסיכון ל-BCC עלה ב-2% עם כל עליה של 1 ננוגרם למ”ל ברמות וויטמין D בדם. מהשוואת הסיכון עם רמת וויטמין D מספקת לעומת חסר וויטמין D שוב עלה יחס סיכויים מתוקן של 3.61 (p=0.03).
החוקרים מציינים מספר מגבלות למחקר וקוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא, במטרה למדוד באופן מדויק יותר את החשיפה לשמש, השפעות מתן תוספי וויטמין D, וגורמים ערפלנים אפשריים אחרים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!