חוליסוכרת סוג -2T2DM–, ובפרט אלו עם עדות למחלה קרדיווסקולרית, מצויים בסיכון גבוה לפתח מחלת כליות כרונית, ואי ספיקת כליות סופנית End Stage Renal Disease .
בין גורמי הסיכון הידועים להתפתחות נפרופתיה בחולי סוכרת כלולים בין היתר, משך מחלת הסוכרת, יתר לחץ דם, ורמות גבוהות שלההמוגלובין המסוכרר-HbA1c.
בחולים סוכרתיים עם נפרופתיה קיימת, שמירה על ערכי לחץ דם תקינים ועיכוב מנגנון רנין אנגיוטנסין מהוויםגישות טיפול העוצרות או מפחיתות התדרדרות של קצב הפינוי הכלייתי ((GFR
היארעות נפרופתיה או סיכול התדרדרותה על רקע סכרתי, הנם גורמי מפתח בהפחתת מספר החולים באי ספיקת כליות סופנית.
2 תרופות מ 2 קבוצות חדשות יחסית לטיפול ב,T2DM –ויקטוזהLIRAGLUTIDEממשפחתGLP1- RAוג’יארדיאנסEMPAGLIFLOZINממשפחתSGLT2I, הדגימו לראשונה הפחתה בהיארעות שלMACE במטופליT2DMבסיכון מוגבר, עם, או ללא מחלה קרדיו וסקולרית קודמת, כנראה במנגנונים שונים מהאיזון הקפדני של ערכי הסוכר (גם לאחר נרמול סטטיסטי של רמותHbA1c).
ממחקרים אחרונים במודלים ניסויים של פגיעה כלייתית, עולה כי לתרופות מקבוצות אלה יש כנראה
אפקט הגנה כלייתית, המאט את התדרדרותה של הנפרופתיה הסוכרתית.במחקרים קצרי טווח, בעקבות השימוש בלירגלוטייד הושג שיפור במדדים הגליקמיים, ירידה בהפרשת האלבומין ועלייה בהפרשת הנתרן בשתן.אולם, ההשפעה ארוכת הטווח של לירגלוטייד על התפתחות והתקדמות מחלת הכליות הסוכרתית אינה ידועה במלואה.
כעת מובאים ממצאי האנליזההמוגדרת מראש עבור התוצאים הכלייתיים המשניים שנתקבלו ממחקר ה-LEADER) (ראשי תיבות של Liraglutide and renal (outcomes in Type 2 Diabetes
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!