מחקר חדש מה-J Diabetes Investig. מדווח כי טיפול ב-sitagliptin (ג’נוביה) קשור לשיפור במיקרובאלבומינוריה בחולי סוכרת סוג 2.

החוקרים, אשר ביקשו לבחון את יעילות הסיטגליפטין על מיקרובאלבומינוריה בחולי סוכרת סוג 2 , גייסו 85 מטופלים סוכרתיים, בטווח גילאים שבין 20-80 , עם המוגבלובין A1C של מתחת ל-8.4%, וחילקו אותם באופן רנדומלי לקבוצה שבה נטלו סיטגליפטין 50 מ”ג ליום, או לקבוצה שבה קיבלו טיפול פומי אחר נגד סוכרת.

החוקרים ביצעו מעקב אחר מס’ פרמטרים שמייד יפורטו בשלב התחלת המחקר, לאחר 3  ו- 6 חודשים. הם בדקו רמות המוגלובין A1C , רמות LDL כולסטרול, HDL כולסטרול, טריגליצירידים, eGFR , ורמות הפרשת אלבומין בשתן . יעד המחקר המרכזי היה הפרשת אלבומין בשתן לאחר 6 חודשי טיפול.

החוקרים מדווחים כי נמצא שיפור מובהק ודומה בין שתי הקבוצות באשר לרמות HbA1c ורמות סוכר בצום בדם. יחד עם זאת, סיטגליפטין נמצא כמוריד באופן מובהק את הפרשת האלבומין בשתן במהלך 6 חודשי הטיפול, ובעיקר במטופלים עם רמות בסיס גבוהות של אלבומין בשתן.

27 מטופלים עם רמות תקינות של אלבומינוריה הראו הפחתה ברמות ההפרשה בשתן של אלבומין, דבר המצביע על היכולת של סיטגליפטין למנוע התפתחות של אלבומינוריה. 15 מטופלים נוספים שהיו עם אלבומינוריה בתחילת המחקר הראו גם הם הפחתה של רמות אלבומין בשתן, דבר המצביע על האפקט המיטיב של סיטגליפטין בשלבים המוקדמים של נפרופתיה סוכרתית.

החוקרים מציינים שהיה קשר מובהק בין שיפור בפרוטינוריה ורמת לחץ הדם הדיאסטולי.

מסקנת החוקרים היא שתוצאות מחקר זה מצביעות על כך שסיטגליפטין משפר אלבומינוריה, בנוסף לשיפור באיזון הסוכר. המכניזם לשיפור האלבומינוריה ע”י סיטגליפטין עשוי להיות אפקט ישיר , כמו גם על רקע העליה ברמות ה-GLP-1 , אשר משפיעות באופן עצמאי על רמות לחץ הדם, משקל גוף, ומטבוליזם סוכרתי.

J Diabetes Investig.2014 May 4;5(3):313-9