במבוגרים צעירים עד גיל 45 שנים עם פרפור פרוזדורים תועד סיכוי נמוך יותר להישנות הפרעת הקצב שנה לאחר אבלציה ראשונה באמצעות צנתר לבידוד ורידי הריאה, בהשוואה לחולים מבוגרים יותר, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Journal of Cardiovascular Electrophysiology.
מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי השווה את יעילות פרוצדורה ראשונה של אבלציה באמצעות צנתר בצעירים לעומת מבוגרים עם פרפור פרוזדורים. מדגם המחקר כלל 225 חולים צעירים (גיל ממוצע של 39 שנים, 76% גברים) אשר הותאמו ל-225 חולים מבוגרים יותר (גיל ממוצע של 58 שנים, 76% גברים).
אבלציה בוצעה באמצעות גלי רדיו (54%), קריואבלציה (44%), או PFA (או Pulsed Field Ablation, 2.7%); כל התרופות לטיפול בהפרעות קצב לב הופסקו לפני הפרוצדורה, נוגדי-קרישה פומיים ניתנו למשך לפחות חודשיים לאחר הפרוצדורה.
הולטר אק”ג לאורך 24 שעות או בדיקות אק”ג נוספות שימשו לזיהוי הישנות הפרעות קצב, אשר הוגדרו טכיאריתמיה פרוזדורית שנמשכה למעלה מ-30 שניות.
במהלך תקופת מעקב בת 12 חודשים, בחולים מבוגרים יותר תועד סיכון מוגבר להישנות הפרעות הקצב, בהשוואה לחולים צעירים (יחס סיכויים של 1.80, p=0.01). גיל מבוגר יותר מלווה בהיארעות גבוהה יותר של פרפור פרוזדורים לאחר 12 חודשים (יחס סיכויים מתוקן של 1.02, p=0.017).
לא תועד קשר בין סוג האבלציה ובין הסיכוי להישנות הפרעת הקצב.
מניתוח סטטיסטי עלה כי גיל 59 שנים היה הסף האופטימאלי לחיזוי הישנות פרפור פרוזדורים בתוך שנה לאחר האבלציה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בחשיבות גיל החולים כחלק ממכלול השיקולים בהחלטה על גישת הטיפול בפרפור פרוזדורים, כאשר גיל 55-60 שנים הוא טווח הגילאים מעליו חלה עליה בסיכון להישנות הפרעת הקצב לאחר אבלציה באמצעות צנתר.
J Cardiovascular Electrophysiology, June 3, 2025
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!