ממצאי מחקר חדש מעידים כי גישה ניתוחית המשמרת את האבר יכולה למנוע כריתה של השלפוחית בכמחצית מן החולים הסובלים מסרטן השלפוחית בשלב T1 ודרגה 3.

הממצאים מבוססים על מחקר שנערך ב-92 חולים שטופלו בגישה המשמרת את האבר וב-29 חולים שעברו כריתת שלפוחית מיידית. הניתוח המשמר את האבר כולל הסרה חלקית דרך השפכה וטיפול בתוך השלפוחית ב-bacillus Calmette-Guerin.

החוקרים מציינים כי לאחר תקופת מעקב ממוצעת של 6.9 שנים, נותרו 29 חולים בקבוצה שקיבלה את הטיפול משמר האבר ללא מחלה, ב-33 חולים מקבוצה זו הופיעה חזרה מקומית, וב-30 חולים מקבוצה זו התרחשה התקדמות של המחלה.

27 חולים בקבוצת שימור האבר עברו כריתת שלפוחית כעבור פרק זמן ממוצע של 12.9 חודשים. 10 מחולים אלו נפטרו בשל מחלה מתקדמת, עם תקופת השרדות ממוצעת של13 חודשים אחרי הכריתה. בקבוצה שבה נשמר האבר, נמצאו חוסר יכולת לנתח וסרוב של החולה לביצוע הכריתה או דחיה של הכריתה כגורמים שכיחים בקרב החולים שנפטרו.

החוקרים מצהירים כי התקדמות של המחלה התרחשה גם ב-6 חולים מקבוצת החולים שעברו כריתה מיידית, במהלך תקופה ממוצעת של 13.2 חודשים.

שיעור ההשרדות הכללית כעבור 5 שנים ושיעור ההשרדות הספציפי לגידול בקבוצה שבה נשמר האבר, 69% ו-80%  בהתאמה, היו גבוהים יותר, אך לא שונים משמעותית מהשיעורים בקבוצה שעברה כריתה מיידית – 54% ו-69% בהתאמה.

הכותבים מסכמים כי התוצאות מעידות שבהשוואה לכריתה מיידית, לא חושפת הגישה המשמרת את האבר את החולים לסיכון מוגבר בצורה ניכרת להתקמות של הגידול או מפחיתה משמעותית את סיכוייהם לשרוד. עם זאת, הם מוסיפים, יש לבצע מעקב לאורך חיי החולים שטופלו בגישה זו, ויש לשקול ביצוע כריתת שלפוחית מאוחר יותר במקרה של השנות או התקדמות של המחלה.

J Urol 2004;172:70-75.

לידיעה במדסקייפ