בחולים עם עדות לזיהום בחיידקי גראם שליליים בזרם הדם, הסובלים מאלרגיה לביתא-לקטאם, הטיפול בתרופות אנטיביוטיות ממשפחת ביתא-לקטאם ממשפחה אחרת מלווה בסיכון נמוך יותר לכשלון קליני, בהשוואה לטיפול בתרופות אנטיביוטיות שאינן ממשפחת ביתא-לקטאם, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Journal of Allergy and Clinical Immunology.

מדובר במחקר רטרוספקטיבי משלושה מרכזים אקדמיים במהלכו החוקרים השוו את שיעורי הכשלון הקליני ב-552 חולים עם אלרגיה לביתא-לקטאם, שקיבלו טיפול אנטיביוטי תוך-ורידי לזיהום בחיידקי גראם שליליים בזרם הדם, כולל 433 חולים (78.4%) שקיבלו טיפול בתרופות ממשפחת ביתא-לקטאם ו-119 חולים (21.6%) שקיבלו טיפול בתרופות שאינן ממשפחת ביתא-לקטאם.

מרבית התגובות האלרגיות היו לפניצילין או צפלוספורינים, עם דיווחים על פריחה, אנאפילקסיס, או תגובה לא-ידועה. הפתוגנים בודדו בעיקר מזרם הדם, שתן או דרכי הנשימה וכללו חיידקי Escherichia coli, Klebsiella, Pseudomonas aeruginosa ו-Enterobacter.

כשלון קליני הוגדר בנוכחות חום גוף של לפחות 38 מעלות צלזיוס, צורך בטיפול בוזופרסורים או העלאת תמיכת וזופרסורים, אשפוז ליחידת טיפול נמרץ, צורך בהנשמה מכאנית, או תמותה.

לאחר 72-96 שעות, שיעור הכשלונות הקליניים היה גבוה יותר בחולים שקיבלו טיפול בתרופות שאינן ממשפחת ביתא-לקטאם (38.7% לעומת 27.4%). קבוצה זו כללה שיעור נמוךיותר של כיסוי אנטיביוטי אמפירי הולם (74.8% לעומת 91.7%).

לאחר תקנון להנשמה מכאנית, וזופרסורים ומדד APACHE II, שיעור כשלונות גבוה יותר נותר בקבוצת החולים שטופלו בתרופות שאינן ממשפחת ביתא לקטאם (יחס סיכויים מתוקן של 1.9, p=0.012).

החוקרים תיעדו תגובות רגישות-יתר ב-16 חולים (2.9%), כולל 13 חולים שטופלו בתרופות ממשפחת ביתא-לקטאם. היסטוריה של אנאפילקסיס לביתא-לקטאם לוותה בסיכוי הגבוה ביותר לתגובת רגישות-יתר. לא תועדו מקרי תמותה.

שיעורי צורך בוזופרסורים או הנשמה מכאנית, אשפוז ליחידת טיפול נמרץ ומשך האשפוז היו דומים בין חולים עם ובלי תגובות רגישות-יתר. שיעורי תגובות רגישות-יתר בקבוצה זו סיפקו עדות נוספת לכך שהסיכון לרגישות-צולבת בין משפחות תרופות בתוך קבוצת ביתא-לקטאם הוא די נמוך.

ממצאי המחקר מדגישים את התועלת והסכנות הכרוכות בבחירת הטיפול האנטיביוטי המתאים בחולים עם אלרגיה לביתא לקטאם.

J Allergy Clin Immunol 2015

לידיעה במדסקייפ