בחלק משמעותי מהמבוגרים עם אבחנת אסתמה ע”י רופא, האבחנה לא אושרה בהערכה חוזרת, כך עולה מתוצאות מחקר חדש מקנדה, שפורסמו במהלך חודש ינואר בכתב העת JAMA.
ההנחיות הנוכחיות ממליצות על אבחנת אסתמה על-בסיס בדיקות למגבלה הפיכה בזרימת האוויר ואישור תוצאות חיוביות באמצעות בדיקת זרם אוויר בנשיפה. עם זאת, ההתייצגות הוריאבילית של ההפרעה והמהלך ההתקפי-הפוגתי עשויים להקשות על האבחנה ולהוביל רופאים רבים לאבחנה וטיפול אמפיריים באסתמה.
מדגם המחקר כלל 701 מבוגרים, שנבחרו באקראי והשלימו סקר טלפוני בעשר הערים הגדולות בקנדה עם דיווח-עצמי על אבחנת אסתמה ע”י רופא במהלך חמש השנים האחרונות. החוקרים התבססו על נתונים מהרופאים המטפלים לאישור אופן אבחנה ראשונית של אסתמה.
לאחר מכן החוקרים אישרו או שללו אבחנת אסתמה באמצעות ניטור עוקב של התסמינים, שיא זרימת אוויר, תפקודי ריאות ומבחני תגר.
במשתתפים עם מבחנים שליליים הופחת בהדרגה הטיפול התרופתי, על-בסיס פרוטוקול מוגדר מראש, והם היו במעקב עם מבחני תגר להערכת דרכי האוויר במשך שנה אחת.
רופא ריאות שלקח חלק במחקר בחן את החולים ואישר אבחנת אסתמה או קבע אבחנה חליפית בכל מקרה. ניתוח הנתונים כלל 613 משתתפים (גיל ממוצע של 51 שנים), שהשלימו את המחקר.
במהלך המחקר נשללה אבחנת אסתמה ב-203 משתתפים (33.1%). עם זאת, במרבית המשתתפים נקבעה אבחנה חליפית שפירה; אולם, ב-12 (2%) אובחנו מחלות לב-ריאה חמורות שאובחנו בשוגג כאסתמה.
בהשוואה לאלו עם אישור אבחנת אסתמה, באלו בהם נשללה אבחנת אסתמה תועד סיכוי נמוך יותר לאבחנה ראשונית על-בסיס בדיקות לזיהוי מגבלה בזרימת אוויר (43.8% לעומת 55.6%, בהתאמה).
מידע מהרופאים אודות האבחנה הראשונית היה זמין עבור 530 משתתפים, מהם 269 (50.8%) עם בדיקה להערכת מגבלה בזרימת אוויר. ביתר החולים נקבעה אבחנה על-בסיס תסמינים ו/או ממצאים בבדיקה גופנית.
למעלה מ-90% מהמשתתפים בהם נשללה אבחנת אסתמה הפסיקו את הטיפול התרופתי לאסתמה במשך שנה אחת. מבין אלו, ב-181 (29.5%) עדיין לא הייתה עדות קלינית או מעבדתית לאסתמה.
החוקרים מציעים שני הסברים אפשריים לתוצאות: ייתכן והמשתתפים נכנסו להפוגה עצמונית של אסתמה, או שייתכן ונקבעה אבחנה שגויה של אסתמה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!