ילדים עם אסתמה ואלרגיה לאבקנים מצויים בסיכון מוגבר לתסמיני אסתמה, גם כאשר רמות האבקנים נמוכות, כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת Epidemiology.
חוקרים מאוניברסיטת ייל ובראון עקבו אחר למעלה מ-400 ילדים עם אסתמה, כמו גם אחר רמות האבקנים היומיות בסמוך לביתו של כל ילד, במהלך תקופה של כחמש שנים.
החוקרים מצאו כי למרות טיפול תרופתי אחזקתי יומי, בילדים עם רגישות לאבקנים נרשמה עליה של 37% בסיכון לתסמינים נשימתיים ולצורך בטיפול הצלה כאשר רמת האבקנים באוויר עמדה על 6-9 חלקיקים למטר מעוקב בלבד (רמה המוגדרת כנמוכה לפי הגדרות ה-National Allergy Bureau).
החוקרים הופתעו לגלות כי ילדים רגישים לאבקנים הציגו פחות תסמינים בנוכחות רמות גבוהות של אבקני אמברוסיה. ייתכן כי הדבר מעיד כי ההורים לילדים הגיבו לדיווחים על רמות אבקנים גבוהות ונקטו משנה זהירות.
מדגם המחקר כלל 430 ילדים עם אסתמה, בגילאי 4-12 שנים מניו-יורק, קונטיקט ומסצ’וסטס, בין השנים 2000-2003. האימהות מילאו יומן לתיעוד תסמיני אסתמה של הילד והשימוש בתרופות לטיפול באסתמה. החוקרים עקבו גם אחר בדיקות הדם של הילדים, במטרה לזהות רגישות לאבקנים מעצים, דשא ועשבים.
במטרה להבין טוב יותר את התמונה המציאותית של חשיפה לאבקנים, החוקרים ערכו מודל לניתוח כמות האבקנים במרחק של כשני קילומטרים מהבית של כל ילד. הם גם עקבו אחר מזג האוויר היומי והעונתי, תחילת ותום עונת האבקנים ותקופות השיא.
בילדים עם רגישות לסוגים מסוימים של אבקנים, גם כמות קטנה באוויר עשויה לעורר תסמיני אסתמה.
ילדים שאינם נוטלים טיפול אחזקה תרופתי, שהיו רגישים לאבקני דשא, לדוגמא, צפצפו, השתעלו והתקשו יותר בנשימה כאשר נחשפו ללמעלה משני חלקיקים למטר מעוקב של אבקני דשא. בילדים תחת טיפול אחזקה ורגישות לאבקני דשא ייתכנו תסמינים דומים וצורך בטיפול הצלה ברמות אבקנים של מעל 6-9 חלקיקים למטר מעוקב.
בקרב ילדים עם רגישות לאבקני דשא, חשיפה לרמות נמוכות הביאה לעליה של 37% בסיכון לתסמינים. זאת בהשוואה לעליה של 23% בסיכון בתקופות שיא רמות אבקני דשא – רמז לכך שייתכן והילדים נותרו בפנים כאשר היה ידוע כי רמות האבקנים גבוהות.
לא נמצא קשר בין רמות האבקנים ובין עליה בתסמיני אסתמה בילדים ללא אלרגיות לאבקנים ספציפיים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!