מתוצאות מחקר חדש עולה כי בקרב חולי אסתמה מעשנים, הוספת תרופה אנטי-כולינרגית צפויה להביא לאיזון טוב יותר של מחלת אסתמה. מנגד, בקרב חולי אסתמה לא-מעשנים, להוספת טיפול אנטי-כולינרגי תועלת מעטה יותר, אם בכלל.
ברקע למחקר כותבים החוקרים כי העובדה שחולי אסתמה מעשנים מתנהגים בדומה לחולי COPD (Chronic Obstructive Pulmonary Disease) מעודדת את הערכת חשיבות הטיפול הכולינרגי בחולים אלו. במטרה להבין טוב יותר את הסוגיה העריכו החוקרים התגובה היחסית של הסמפונות לטיפול בתרופות אדרנרגיות וכולינרגיות.
מדגם המחקר כלל 96 חולי אסתמה, מתוכם 48 חולים לא-מעשנים ו-48 חולים מעשנים. המשתתפים קיבלו מנות עוקבות של משאפי Salbutamol (ונטולין) ולאחר שהשיגו הרחבת מקסימאלית של הסמפונות, ניתן Ipratropium (אירובנט) תוך מעקב אחר הרחבה נוספת של הסמפונות. ביום שלמחרת, התרופות ניתנו ברצף הפוך. Ipratropium ניתן תחילה ולאחר השגת תגובה מקסימאלית, ניתן Salbutamol.
מהתוצאות עולה כי לאחר מתן Salbutamol תחילה, השיפור המקסימאלי במדדי FEV1 עמד על 67.04% בלא-מעשנים ו-60.64% במעשנים. השיפור הנוסף עם Ipratropium היה 9.22% במעשנים והיה גבוה יותר משמעתית בהשוואה ללא-מעשנים (0.13%, p<0.001). כאשר Ipratropium ניתן ראשון, השיפור המקסימאלי במדדי FEV1 עמד על 41.95% במעשנים, שהיה גבוה יותר משמעותית בהשוואה ללא-מעשנים (20.06%, p<0.001). השיפור הנוסף עם Salbutamol עמד על 23.16% ו-19.09%, בהתאמה, בלא-מעשנים ובמעשנים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי לאור התוצאות לעיל, בחולי אסתמה מעשנים הטונוס הכולינרגי היה בולט יותר, לצד ירידה בביטוי קולטנים אדרנרגיים, שכן שתי התרופות הביאו להרחבה משמעותית של הסמפונות. לכן, הם קובעים, בחולי אסתמה שאינם מעשנים, הוספת טיפול כולינרגי מובילה לאיזון טוב יותר של מחלת אסתמה. מנגד, בקרב חולי אסתמה מעשנים, להוספת טיפול כולינרגי תועלת מינימאלית, אם בכלל.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!