בילדים בסיכון גבוה מהממוצע לאסתמה, נוכחות כלב בבית עשויה להגדיל את הסיכויים להתפתחות המחלה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו ב-Pediatric Allergy and Immunology.
מדגם המחקר כלל 380 ילדים בסיכון מוגבר לאסתמה, עקב סיפור משפחתי של אסתמה. החוקרים מצאו כי בילדים שנחשפו לרמות גבוהות יחסית של אלרגן כלבים בגיל שבע, היו בסיכון מוגבר לאסתמה. מנגד, לא נמצא קשר בין חשיפה לאלרגן שמקורו בחתולים ובין הסיכון של הילד לאסתמה.
אימהות הילדים גויסו למחקר במהלך ההיריון, והחוקרים מדדו לסירוגין את רמות האלרגנים מכלבים וחתולים וקרדית אבק הבית בבתי המשפחות, במהלך השנה הראשונה לחיי הילד ושוב כאשר הגיעו לגיל שבע.
בתחילת המחקר, כמחצית מהמשפחות חולקו באקראי לקבוצת התערבות, שנועדה להפחית את הסיכון של הילד לפתח אלרגיות ואסתמה. ההתערבות כללה הדרכת האימהות להנקה למשך ארבעה חודשים, לכל הפחות, והגבלת החשיפה של הילד לקרדית אבק הבית, חיות מחמד ועישון סיגריות.
החוקרים מצאו כי חשיפה לרמות גבוהות של אלרגן כלבים לפחות 2 מיקרוגרם לגרם אבק בית בגיל שבע שנים, לוותה בעליה של כמעט פי שלוש בסיכון לאסתמה, בהשוואה לחשיפה לאלרגן כלבים בכמות קטנה יותר. עם זאת, הקשר תועד רק בילדים בקבוצת ההתערבות.
החוקרים לא מצאו קשר בין חשיפה לקרדית אבק הבית בינקות או בגיל שבע שנים, ובין הסיכון לאסתמה. עם זאת, בילדים עם חשיפה רבה לקרדית אבק הבית, תועד סיכוי גבוה יותר לריגוש לאלרגן קרדית אבק הבית.
לא ברור לחלוטין מדוע קיים קשר בין כלבים, אך לא בין חתולים, ובין סיכון מוגבר למחלת אסתמה. אך ייתכן כי יש חשיבות לאנדוטוקסין.
החוקרים מצאו כי ילדים שנחשפו לכלבים בביתם, לא היו בסיכון מוגבר לריגוש לאלרגן כלבים עצמו. אולם, על כלבים קיימת כמות רבה של אנדוטוקסין,אך על חתולים קיימת כמות קטנה בהרבה. לאור זאת, חשיפה רבה יותר לאנדוטוקסין עשויה לספק הסבר חלקי לקשר בין אחזקת כלב בבית ובין הסיכון של הילד למחלת אסתמה.
החוקרים כותבים כי הממצאים מדגישים את מורכבות הקשר בין חשיפה לאלרגנים בבית ובין הסיכון של הילד לאסתמה. מאחר שהמחקר הנוכחי כלל רק ילדים בסיכון מוגבר לאסתמה, לא-ברור אם הממצאים תקפים גם לילדים בסיכון ממוצע.
החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!