מרבית המטופלים המדווחים על אלרגיה לפניצילין אינם סובלים בפועל מאלרגיה לאנטיביוטיקה ועקב כך עשויים לפספס הזדמנות לקבלת הטיפול הטוב ביותר למצבם, כך כותבים מומחים במאמר חדש, שפורסם במהלך חודש ינואר בכתב העת JAMA.

החוקרים מסבירים כי אעפ”י שברשומה הרפואית של אחד מכל עשרה מטופלים ישנה אזהרה בנוגע לאלרגיה לפניצילין, במקרים רבים מדובר באבחנה שגויה מהילדות או שהמטופלים אינם אלרגיים עוד לתרופה.

התווית של אלרגיה לפניצילין משפיעה על אפשרויות הטיפול האנטיביוטי בחולים ומובילה לבחירה באפשרות אחרת, אשר לעיתים קרובות אינה דומה ביעילותה ועשויה לחשוף את המטופלים לסיכונים מיותרים. לאור זאת, חשוב מאוד להכיר היטב את היסטוריית אלרגיה לפניצילין של המטופלים.

מהנתונים הקיימים עולה כי ב-32 מיליון אמריקאים ישנה עדות ברשומה הרפואית לאלרגיה לפניצילין, אך כ-95% מהם אינם סובלים בפועל מאלרגיה זו.

כאשר רופאים מאמינים כי אינם יכולים לתת מרשם לטיפול בפניצילין, או תרופה נלווית, הם לעיתים קרובות בוחרים בתרופה אנטיביוטית בעל טווח פעילות רחב יותר. בעוד שתרופות אלו עשויות לטפל בחולה, ישנה עלות נלווית לכך, כולל סיכון מוגבר להתפתחות זיהומים ואפשרות להתפתחות עמידות לטיפול אנטיביוטי.

במאמר מספקים הכותבים תשובות לשאלות אודות פניצילין ומדגישים תפיסות שגויות בנוגע לאלרגיה. הם כוללים פרטים אודות בדיקות אלרגיות העשויות לקבוע אם אדם באמת אלרגי לפניצילין ותרופות נלוות.

בדו”ח נלווה שפורסם בכתב העת ממליצים כותבים לרופאים להשלים הערכה לאלרגיה לפניצילין וכוללים הנחיות כיצד לנהל מקרים אלו.

מרבית החולים עם אלרגיה לפניצילין אובחנו בילדות בשל פריחה, שככל הנראה נבעה מזיהום נגיפי ולא מאלרגיה. במקרים בהם ישנה אלרגיה אמיתית לפניצילין, כ-8 מכל 10 מטופלים אינם אלרגיים עוד לאחר עשר שנים.

מקור נוסף לבלבול נובע מכך שהמונח “אלרגיה” משמש לעיתים קרובות לכלול אי-סבילות ותופעות לוואי משנית לטיפול תרופתי, אעפ”י שיש הבדל ברור בין המונחים. אלרגיה כוללת תגובה אימונולוגית שלרוב מופיעה עם כל חשיפה, בעוד שתופעת לוואי או פריחה מתרחשת פעם אחת.

תפיסה שגויה נפוצה נוספת נוגעת לכך שאלרגיה לפניצילין עוברת בתורשה. למרות שיש תגובות מסוימות לתרופות בעלות מרכיב משפחתי או גנטי, אלרגיה לפניצילין לרוב אינה עוברת בצורה דומה.

במידה ולמטופלים יש שאלות אודות אלרגיה לפניצילין, עליהם לדון בנושא עם הרופא המטפל ולשקול הערכה חדשה. תבחין עורי עשוי לסייע בחולים עם היסטוריה של פריחה עורית, נפיחות, או קוצר נשימה. במידה ותבחין עורי ראשוני היה שלילי, ניתן להשלם תבחין תוך-דרמאלי שני ואם בדיקה זו שלילית, הרופא יכול לבחור לנסות מתן מנה פומית של פניצילין תוך השגחה אחר המטופל.

באלו עם תגובות בסיכון נמוך, דוגמת כאב ראש, בחילה, הקאה, גרד, או סיפור משפחתי של אלרגיה, תבחין עורי אינו הכרחי והרופא יכול להתחיל במנה פומית של פניצילין תחת השגחה.

הכותבים קוראים לנקוט בכל האמצעים הקיימים בכדי להסיר תוווית אלו של אלרגיה לפניצילין, מאחר והדבר מוביל לטיפול רפואי טוב יותר.

JAMA 2019

לידיעה במדסקייפ